האם מותר לרבנית לדבר אליי ככה?

שלום לך צדיקה!

אחד מעשרת הדיברות של המשיבים אומר שבחיים אל תענה על שאלה אם נשרף לך פתיל.
שב, תירגע, תספור כבשים, מה שבא לך, תתקרר ואז תנסה לגשת אליה מחדש, מתוך מקום שכלי וקר יותר.

טוב, אז מזמן לא התעצבנתי ככה משאלה כמו מהשאלה שלך (תירגעי…לא בגללך) ובאמת עשיתי את זה:

ישבתי, נרגעתי והתחלתי לספור כבשים אבל יודעת מה?
זה לא ממש עזר.

הייתי יכול להתחיל מהתשובה הרשמית, הממלכתית, זו שאמורה ליישר קו, אחרי הכול אנחנו לא רוצים לעורר
מהומות, אנחנו אמורים ללכת ביחד עם 'מערכת החינוך' ולכן אני מניח שהייתי אמור לכתוב בתשובה שלי משהו כמו:

'תראי, היא לא התכוונה, ואת גם צריכה להבין אותה…
אחרי הכול את יודעת איך אומרים, 'מספיק תפוח אחד רקוב כדי לקלקל ארגז שלם'
היא בטח הייתה גם לחוצה וחוץ ממך יש לה עוד אולפנה לנהל, ומספיק בת אחת שתבוא לא צנוע ופתאום כל האולפנה תתקלקל לה…'.

אבל זה פשוט יותר מידי צועק בשביל להתחיל ולהתעסק בעטיפה הדיפלומטית של התשובה.

הכרתי אישית יותר מידי אנשים טובים שמאסו בדת רק בגלל דברים כאלה,ואני מניח שאם הם היו נתקלים
בתגובה של 'חברים מקשיבים' לפני כמה וכמה שנים, אם הם היו רואים שיש דווקא חברה שכן מבינים אותם וכן מגלים כלפיהם אמפטיה אמיתית,הרבה דתלשי"ם היו נשארים בצד הנכון של הסקאלה.

יש מסר חינוכי, מגמה, אינטרס של האולפנה לשמור על צביונה אבל יחד עם זה צריך לדעת גם כן איך להעביר את הדברים.

לחנך ולא לפגוע,לדבר ולא לצעוק ולצעוק לאו דווקא עוצמה של קול אלא צורת העברת הדברים.
ואני כותב את זה באופן כללי, לא בהתייחסות ספציפית למקרה שלך.

טוב,אז למרות שאני לא מכיר את המקרה ממש לגופו אלא רק מקריאת השאלה שלך, שרואים אגב שהיא באמת מגיע מהלב,ממקום אמיתי אני לא איכנס כאן לביקורת על הרבנית שלך (ולא, מה שכתבתי עד עכשיו לא נכנס לגדר ביקורת) גם כי זו לא הנישה שלנו,וגם כי תמיד נראה לי עדיף להאיר את החיובי, להגדיל את האור במקום לשלול.

מה שכן, מאחר שהרבנית שלך נכנסה לעסקי הדוברות של הקב"ה, אני ארשה גם לעצמי לשחק בכאילו:

'הקב"ה סולד ממך?'

באמת?

למה?

אולי בגלל שבניגוד גמור לאיזו בת שגרה בק.משה בירושלים, או בבית אל ב', לך יש התמודדות יומיומית על זכות ההקשבה ללב שלך?

הרי באמת שאת לא היית צריכה לעשות כלום.
פשוט ללכת עם הזרם.
עם האווירה הספוגה הזו מהבית,שכמו שכתבת, דווקא היה מתאים להם לשמוע אותך מודיעה על נשירה מהאולפנה.

דברים שנחשבים אצל בנות שבאו מבתים חזקים דתית, כדבר מובן מאליו, לבוש, אווירה, נתפסים אני מניח מבחינתך כל פעם מחדש כמלחמת עולם תמידית.

כי לבנות הדתיות מבית, זה 'מה זאת אומרת, כאילו זה ברור לא?'

כן, בטח שכן. כשאת מקבלת את זה על מגש של כסף מגיל קטן, ושהכול מפורר לך לביסים קטנים, באמת זה לא מתחיל בכלל.

אבל בשבילך אני מניח, הדברים האלה ממש לא מובנים מאליהם.

והקב"ה רואה את זה ומרגיש איתך ביחד כל קושי שאת עוברת.

כל אנחת תסכול. יאוש, אכזבה ו'למה זה כל כך קשה?'.

'סולד ממך?'

אם מאחת כמוך הוא יסלוד אז מה יגידו בנות אחרות, שגדלו בבית דתי וגם להם יש מידי פעם נפילות?

אבל אני אגיד לך עוד משהו:

לא רק שהוא לא סולד ממך אלא אני באמת מאחל לך שבעלך אי"ה יאהב אותך ולו גם טיפה ממה שהקב"ה אוהב אותך ולא רק זה אלא שהוא הביא לך את כל המקרה הזה בגלל סיבה מאוד מסויימת.

הוא לא רק אוהב אותך, אלא גם מחזיק ממך, מודע לכוחות הבאמת גדולים שיש לך.

כי בינינו ועם יד הלב ובואי נשאיר רגע את הענווה מחוץ לתמונה, כמה בנות יש היום שהולכות מעצמם ורוצות באמת להקרב אליו?

נכון, ברוך ה' יש תנועות תשובה, תהליכים חיוביים אבל עדיין כל מקרה של בת כזו, כמוך, מטופל בפינצטה, נעטף באהבה ומונח מול הקב"ה כי גם לו מידי פעם באמת נשבר כבר ואז הוא מסתכל על בנות כמוך ומזכיר לעצמו בשביל מה הוא צריך בכלל לסבול את כל זה.

ועכשיו?

הוא רוצה לראות אם את באמת מסוגלת להתעלות ובאמת לדון לכף זכות את הרבנית שלך.

נכון,זה קשה, מחרפן לגמרי, אבל את יותר מידי גדולה בשביל ליפול בניסיון הזה.

את יודעת שהיא לא עשתה לך דווקא, יש לה דברים קצת יותר חשובים לעשות מאשר לפגוע בתלמידות שלה. בך.

נו, אז למה בכל זאת?

פשוט מאוד והרבה יותר נדוש, זה קורה לי, לך, לכולנו:

חוסר תשומת לב. זה הכול.

אני מניח שהיא עדיין (טוב, היא לא אמורה לצעוק את זה אבל…) אוהבת אותך ואת באמת חשובה לה.

רק מה,את יודעת, גם מנהלות ורבניות אולפנה הם אחרי הכול בני אדם. עם חולשות ומידי פעם גם הם לא תמיד שמות לב. קורה.

את הולכת לצאת מכל המצב הזה הרבה יותר חזקה, גבוהה.

קודם כל כי את יותר מודעת לכמה את שווה עכשיו ואני מניח שזה הרבה יותר ממה שחשבת.

ודבר שני, את הצלחת ברוך ה' לעמוד בניסיון הזה ולדון את הרבנית שלך לכף זכות!

וידוע ש'במידה שאדם מודד בא מודדין לו'. הרבנית שלך מלבד היותה הרבנית שלך היא גם בתו של הקב"ה ..ואם הוא רואה שאת מוכנה להחליק לה,לעצום עין…אין לך מושג כמה נחת זה עושה לו.

נכון, היא פגעה בי אבל גם אני מידי פעם מועדת…אין לך מושג כמה תשמחי אותו.

ואני באמת לא חושב שזה גורע מהסמכות שלה, גם משה רבינו טעה…

באופן היותר מעשי, הייתי מציע לך ללכת אליה, לשאול אותה אם את יכולה לדבר איתה אבל לא בלחץ.
בנחת, מתי שיהיה לה זמן ולהגיד לה שפשוט נפגעת והגם שאת מבינה את הכוונה שלה, את חושבת שהיא הייתה צריכה להסביר לך את זה בצורה אחרת כי אחרי הכול לאף אחת אין עניין לעשות דווקא ואנחנו לא מדברים כאן על אנשים רעים אלא על חוסר תשומת לב.

ואם זו כבר עת רצון, את יכולה לבקש ככה, בתור צו'פר שהיא תעלה לך את המגן…מגיע לך
(אבל את זה את לא שמעת ממני…)

יאללה, שתהיה לנו שבת שלום,בשורות טובות

אבינועם
avinoam811@gmail.com