האם עדיף לי להיות בקשר הדוק עם מישהי ובכך להימנע מפגם הברית?

מה נשמע, שואל יקר?

אני יודע מניסיון שזה הולך לבאס אותך, כי זה גם מה שאני הרגשתי כשניסו להסביר לי את זה, אבל השאלה שלך קצת…בעייתית.

לכתוב:
'מה יהיה עדיף לי שלא להיות בקשר עם מישהי אך להמשיך לחטוא בברית או שלהפך להיות בקשר הדוק?'

זה כמו בערך ללכת לבית דין של העדה החרדית, להיכנס פנימה ולהגיד להם:

'שמעו נא רבותי, דיינים מומחים…אממ…יש לי קצת בעיה.
הכרתי לפני שבועיים בטיול למזרח,
(זה בסדר, תירגעו, הכול היה כושר, נו מה,סבא שלי היה רב..) מישהי ממש נחמדה, באמת.
הא כן, וגם יש לה אישיות.
נדמה לי.
אבל היא קצת אפעס..לא יהודייה, אתם מבינים אותי?
אתה מסתכל עליהם…ו.לא, הם לא.
נו..היא, גויה, 'שיקצע'..נוצרייה ואני לא יודע מה לעשות, כי הכרתי עוד מישהי וגם היא ממש…למות ממנה.
אבל היא קצת..ערבייה ו..לכן באתי אליכם שתעזרו לי, כי אני ממש לא יודע מה לעשות.

'שאני אתחתן עם גויה? מה אני עמלק?
אבל מצד שני, אם אני לא אתחתן איתה אני אהיה חייב להתחתן עם פטימה…
ורק מלחשוב על זה נהיה לי רע. איך אני אביא אותה לאמא שלי? ואנחנו בכלל גרים בגבעה 727…

אז אני מניח שאתם תייעצו לי לרדת מהערבייה
אבל אז אני אצטרך ללכת על המריה הזו..ו..סבא שלי השני הוא ניצול שואה…

מה לעשות?

אז קודם כל, מזל שלך שלנו יש יותר סבלנות, כי אם באמת תנסה לשאול ולהציג את הדברים ככה בבית דין, לא תספיק לומר

'איך וויל מויש'ה גרוס' והפרצוף שלך יהפך לסלבריטי בכל פשקוויל מסנהדריה הקטנה
ועד לסוף גאולה, על הקיר של המשחטה של חיים בפינה.

כמה שזה יישמע לך מעצבן אבל אנחנו לא יכולים לבוא ולהציב תנאים לקב"ה, להלכה.

תראה ריבונו של עולם יקר, אני חוטא בפגם הברית, זה הנחת יסוד, אקסיומה, ככה זה היה וככה זה יהיה. אין מה לעשות.

עכשיו, אחרי שאתם מודעים לזה, אני שואל אתכם מה לעשות? איך אני אוכל ללכת על הרע במיעוטו.

אני יודע שבאמת יש לך כוונות טובות והשאלה שלך באה מהמקום הכי נכון ואמיתי שיש אבל
זה פשוט לא עובד ככה.

ואני מקווה שאחרי התשובה הזו, תחשוב על עוד אפשרות, שלישית:

לא לעשות לא את זה ולא את זה.

אז בוא ונעשה קצת סדר ולפני שנתחיל אם ה'מה כן', 'עשה טוב' ואחר כך נעבור בקצרה על ה'מה לא,הסור מרע':

אז מה לא:

קודם כל קח את שתי האפשרויות שהעלת, פגימה וחברה..זה לא.

איך מה, כמה ולמה, מתי וכאשר זה אחר כך, אבל קודם כל אתה אמור לדעת, לשאוף:
המטרה שלך אמורה להיות שם!

ברור שאתה לא מלאך (אל תיקח את זה קשה, גם אני לא) ואנחנו צריכים לחשוב איך לעשות את הדברים לאט לאט כי תפסת מרובה לא תפסת והלב שלנו בדרך כלל הרבה יותר מפגר בקטעים האלה מהשכל אבל בגדול:

אתה אמור לשאוף להפסיק עם שניהם.

חברה תרוקן אותך, תשרוף אותך, תיקח לך את מה שאתה אמור לתת לאשתך אי"ה ויודע מה?
בסוף אתה בכלל תצטרך כמה שניות כדי להיזכר מה השם של אותה נשמה טובה שלקחה לך הכול.

למרות שכל אחד מכיר זוג אחד שיצא הרבה לפני כן, היו ממש חברים אנחנו מכירים גם כאלה שלא.
מה לעשות, פחות רומנטי, נוצץ, מושך אבל גם כאלה יש.

פגם הברית? אז בשביל זה תשנה קודם כל את הגישה שלך.

מאיפה להתחיל?

להפסיק ולומר לעצמך כל הזמן בלב, 'אני הולך ליפול, אני לא יכול לשמור' נשמע לי כהתחלה ממש טובה.

שב עם עצמך בשקט, בפאנן שלך, בלי לחץ, דאגה, מה יהיה איתי ואיך, ותחשוב למה אתה נופל?

לא יודע, אלף ואחד דברים:

יותר מידי סרטים, חשיפה לדברים הורסים, חברה גרועה, ותראה איך אתה יכול לתקן את זה.

לכל אדם יש נקודות תורפה וחולשה…תלמד לדעת איפה נמצאים אלה שלך.

תכנן לך תלוח זמנים בצורה כזו שתוכל כמה שיותר לברוח מעמידה בניסיונות, תשאף לשחק במגרש הביתי שלך.

אל תעיר אותו, את היצר הרע.

אל תתגרה בו, ובטח ובטח שאל תסתכל לו בלבן של העיניים ותגיד בטון זחוח:

'בוא נראה אותך גבר בא מולי…'

כי הוא יבוא. וינצח.

כמו תמיד.

אנחנו רק צריכים לברוח, ללמוד להבא,להסיק מסקנות.

מבחינתנו כל יום שעובר יש לנו את מלחמת לבנון הפנימית שלנו והמטרה שלנו, להעסיק בלי הפסקה את חברי ועדת וינוגרד שלנו.

איפה טעינו, מה לא עשינו טוב, כמובן לא להגזים ולחשוב על כל הזמן כי אז מרוב שנחשוב על זה ..ניפול שוב.

'כי בתחבולות תעשה לך מלחמה' וזה גם הולך יופי, אתה ממש לא נראה או נשמע לפחות לפי השאלה שלך כמו טמבל.

אחר כך, תמשיך עם ה'עשה טוב'.

החופש הגדול התחיל ופתאום אתה מוצא את עצמך טובע בימבה זמן.

מניינים עד 12, פתאום בחופש כולנו 'איצקוביץ' 'וזכרון משה'. המון המון זמן.

בוא תראה לעצמך שאתה עשוי מחומר אחר.

תתקרב לקדושה, שיעורים, עוד מעט הולכים לקום להם בתי המדרש של צוהר ו'חברים מקשיבים',
תקבע לך חברותא, תחליט שאתה מסיים עד החופש את ה'מסילת ישרים'.

אבל אל תשאיר את זה באוויר!

מהשאלה שלך רואים שזה כואב לך, שאתה לא שלם עם זה וזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך.

כי אתה ברוך ה' חי, נושם, עבודת ה', אז אל תשאיר את הרצון הזה, את השאיפות האלה בגדר פונצטיאל יפה שלא בא לידי מימוש.

קח דף ועט, או מה שבא לך, (כמה רע שזה נראה, ליפול רע יותר…) ותראה איך אתה ממלא לך את כל השעות הריקות האלה.

לא משאיר ליצר שלך מקום.

ולא שלא רצית לשמור לו,באמת, אבל פשוט..מה לעשות, זה עולה לך יותר מידי.

הגישה שלך בהתחלה הזכירה לי את מה שאמר הרב נויגרשל על אותם האנשים שאומרים:

'הכול תקוע לי בחיים, לא הולך לי כלום…נדמה לי שאני צריך להתחתן'

אז הוא אמר על זה: 'אנחנו לא הולכים לפתור בעיה על ידי שנוסיף לנו עוד בעיה'.

כמובן שהוא לא התכוון שלהתחתן זה בעיה, אלא הוא דיבר על המקום שממנו החלטת הנישואין צריכה להגיע.

החברה הזו, נכון לעכשיו אלא אם דיברתם עם הרב שלכם והוא הביא לכם את ברכת הדרך להתחתן בחודש הבא…

היא לא הפיתרון.

היא הבעיה.

נכון, זה לא כיף לשמוע את זה ו…אולי נדייק קצת יותר:

היא יכולה להיות טיפוס באמת מדהים, עם לב זהב, מעניינת, זורמת, אוהבת…נסיכה אמיתית אבל המשבצת שהיא נמצאת בה נכון
לזמן הזה קצת בעייתית.

לשניכם.

נכון לעכשיו, לגיל שלך, שאתה יודע שאתה לא הולך להתחתן מחר ולא מחרתיים וגם אתה יודע כמה שזה קשה מורכב וכמעט בלתי אפשרי לשמור על קשר באש קטנה למשך כמה שנים בלי ליפול בדרך

אני בטוח שאתה חושב שהחברה הזו פשוט…'הורסת'.

וזה אחלה כי גם אתה בטח נראה בעיניה כטיפוס…'הורס'.

שניכם פשוט הורסים אחד לשני ואחד את השני.

אל תשכח שההנאה הזו, שאתה חש איתה והיא איתך, לא צומחת מהעצים, אלא מהמאגרים המוגבלים של הלב שלך, שלה.

תחשוב על זה.

ושגם היא תחשוב על זה.

נכון, האפשרות השלישית היא הרבה יותר קשה מאלו שאתה הצעת…אבל אם קשה לך, בדרך כלל זה מראה שאתה הולך בדרך הנכונה.

הרבה כוחות נפש, דלק, המנוע עוד מעט מתפרק…אבל אח שלו..אתה בעלייה!

כשאנחנו יורדים, כשאני נוסע במכונית שלי בירידה…פתאום הכול שקט, המנוע כמעט דומם…האוטו ממש…מדרדר.

פשוט תחליף לך את הדיסק בראש:

אתה מסוגל להפסיק עם שניהם, גם פגימה וגם חברה, ולא רק שאתה מסוגל אלא אתה גם רוצה את זה!

למה?

כי מאז ומעולם הכרת את עצמך בתור אחד שהולך עד הסוף .

חכה כמה שנים, האושר שלך נאפה עכשיו, כמו שצריך, אל תוותר עליו.

אל תגרום לחברה שלך לוותר.

תכתוב לי אם בא לך מה ניסגר, שבת שלום, בשורות טובות…

אבינועם
avinoam811@gmail.com