האם עדיף לקצר בתפילה ובכך למנוע טירחא ממישהו אחר?

שלום,
שאלתך פשוט מצוינת, והיא מעידה על רגישות ותשומת לב למען האחר. יש לדון בהקשר זה בטעם של הדין, וזה לאור השיטות השונות בראשונים. אני חושב שהשאלה תשאר בעינה לפי כל הטעמים השונים שמוצאים בראשונים לדין זה, והשאלה נשאלת במישור אחר. דין זה נפסק בפשטות בשולחן ערוך (או"ח) בסימן קב והלשון של ההלכה מתייחסת כלפי היושב ולא כלפי המתפלל.
אנחנו מוצאים במספר הלכות שעל האדם לחשוב לפני שהוא מכניס את עצמו לבעיה הלכתית. הדוגמא הידועה היא בהלכות שבת לגבי יציאה לדרך/ שיט בנהר שלוש ימים לפני שבת. עד יום שלישי מותר לצאת לדרך אך מיום רביעי יש איסור, והרז"ה מסביר הואיל ולא ניתן להיכנס למצב שיהיה מותר לך לחלל שבת ומיום רביעי השבת כבר צריכה להיות במודעות שלך ואתה צריך ל'התחשב' בה. אני לא חושב ששאלתך מקבילה לגמרי למקרה זה, אך ישנו דמיון רב בשאלה האם אני צריך לחשוב על מציאות שאני עומד להיכנס אליה.
ישנו סיפור ידוע על התינוק הבוכה שנראה לי קשור לאותו עניין. מספרים על בעל התניא שהיה לומד בחדרו ופתאום שמע את נכדו (הצמח צדק) בוכה בעריסה. בעל התניא מיד הפסיק את לימודו והלך להרגיע את נכדו. בדרך חזרה ראה שבנו יושב בחדר ולומד תורה, ומיד שאל אותו למה לא הלכת להרגיע את בנך? הוא ענה לו שהוא כלל לא שמע את הבכי הואיל והיה שקוע בלימודו. בעל התניא אמר לבנו שאם אדם עסוק בלימוד תורה, ואיננו שומע קול של תינוק יהודי בוכה – הרי שמשהו פגום בלימוד זה.
אני חושב שתפילה בעניין זה זהה ללימוד תורה* אם אדם מתפלל ומאריך לתפילתו, והוא לא שם לב שהוא מפריע לאנשים אחרים שסיימו או שהוא מכשיל אנשים אחרים הרי הוא צריך לבדוק את תפילתו. משמעות תפילה הציבור היא שאנחנו לא לבד אלא בציבור. אני לא אומר מצד שני שעליך לגמור את התפלה מהר בעקבות זאת, אלא נראה לי שהפתרון הוא לפתור את הבעיה מראש. ניתן למצוא מקום בביכנ"ס שלא יפריע לאנשים אחרים, או להתפלל לפני אדם שאתה יודע שזה לא יפריע לו. אני לא חושב שמדובר על הנחיה הלכתית, אלא יש כאן בעיה מוסרית והתנהגותית ועליך למצוא את הפתרון העדיף.
אוהד.