האם צניעות וענווה זה אותו מושג?

שלום ומועדים לשמחה!

שאלת בארבע משפטים קצרים שאלות לא פשוטות, אני יכול להשתדל לכתוב לך מה שאני יודע לגבי הנושאים הללו.

אינני יודע "הגדרה מלאה" למושג צניעות. אני גם לא יודע אם יש כזו. באופן כללי, הצניעות היא מידה שמשמעותה הימנעות מנסיון להתבלט שלא לצורך. אנו קוראים "איש צנוע" ברך כלל לאדם שחי בסגנון חיים פשוט, בלי לנסות "להרשים" או לבזבז כספים כדי לרכוש דברים שמעצימים את מעמדו החברתי. הנביא קורא "והצנע לכת עם אלוקיך" ומתכוון, בפשטות, שלא נשוויץ במעשינו הטובים. אנו משתמשים במושג "צניעות" בין המינים כהתנהגות המשתדלת שלא להבליט את הרושם החיצוני שיוצרים בני מינים שונים זה על זה כתוצאה מהטבע המיני. המילה "צנוע" בשפה שלנו היא מאותו השורש של הפעולה "להצניע" שפירושה להסתיר.
לגבי צניעות מומלץ גם לקרוא ב"פניני הלכה": http://www..yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1830
חלק ב': http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1831

[הענווה] איננה צניעות, אם כי שתי מידות אלו קשורות מאוד אחת לשניה. הענווה, באופן כללי, היא ההכרה במקום שלך בעולם ביחס לקדוש ברוך הוא, וההפנמה שכל הכוחות והכשרונות שיש לך הם פקדון שנתן לך הבורא כדי לעובדו. הענווה היא המידה הגורמת לאדם מוצלח וכשרוני להתייחס בכבוד גם לשפל שבבני אדם, מתוך הכרה שהעומד מולו אולי נתברך בפחות כשרונות, אבל גם הוא, כמוהו, שליח של הבורא י"ו. הגאווה, הפך הענווה, היא המידה הגורמת לאדם לייחס לעצמו חשיבות מעל לחברו ולהתייחס אליו כפחות ערך.
בדרך כלל, מידות אלו קשורות אחת לשניה, כי אדם שהוא ענו באמת לא מנסה להתבלט בסביבה, כי הוא לא מרגיש צורך לבטא את חשיבותו בעיני אנשים. בכלל, המציאות מוכיחה שהענווה הולכת עם הצניעות והגאווה עם השחצנות. לכן גם נוצר הכינוי "צנוע וענו".

לגבי איסור נגיעה, אינני פוסק הלכות, ולכן כדאי לשאול רב בעניין זה. ראי כמה קישורים:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=17563
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=6045

אני מקווה שהדברים מספקים, אם לא אתה מוזמן לשאול שוב ונשתדל להבהיר את מה שייצטרך.
כל טוב,
משה.