האם תהיה הקרבת קורבנות בבית המקדש השלישי?

שלום וברכה,
ראשית כל אינני רב. שנית, שמעי עצה טובה, קיימי בעצמך דברי רבותינו "עשה לך רב" ושאלי רק אותו את שאלותיך – זהו מתכון בטוח לישוב הדעת לשלות הנפש, ולעליה בדרך העולה בית-אל. אין צורך לשאול מספר רבנים.
ובתשובה לשאלתך – הרמב"ם שהוא הפוסק של כלל ישראל בענייני גאולה, פוסק בהלכות מלכים יא',א': "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דויד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל המצות האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר "ושב ה' אלוהיך את שבותך, וריחמך; ושב וקיבצך . . . אם יהיה נידחך, בקצה השמיים . . . והביאך ה'".

אחד מעיקרי האמונה הוא העיקרון של נצחיות תורתנו שלא תוחלף ולא תשתנה- "זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו" – פיוט על פי 13 העיקרים לרמב"ם.

אולם, מבאר הרב קוק (אגרות ראי"ה חלק א') שהמונח "לעתיד לבוא" כולל בקרבו הרבה מעבר למושג אחד המצומצם בתקופה קונקרטית ובמציאות אחת – אלא זהו מושג רחב בהרבה הכולל כל. ובמסגרת זו כל דברי חז"ל, אף הסותרים זה את זה, אכן יתקיימו לעתיד לבוא. דברי הגמרא בנושא מצוות הבטלות לעתיד לבוא , וכן ביחס ביטול קורבנות למעט קורבן תודה – אמורים לגבי עידנים רחוקים מאוד שבהם כל המציאות כולה תשתנה וממילא ההדרכות האלקיות לגבי המציאות החדשה יהיו שונות (כלומר, לא המצוות משתנות אלא המעמד הנפשי-אנושי ושינוי זה גורר גם צורת עבודת ה' שונה. הרב קוק כתב בנושא זה רבות – באיגרותיו, בשמונה קבצים, ובמקומות נוספים. מקורות ספציפיים לגבי קורבנות הינם "חזון הצמחונות והשלום", בסידור "עולת-ראיה" על הפסוק "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" – שם אומר הרב שלעתיד לבוא כל הקורבנות יהיו רק מנחות מן הצומח – ולא מן החי. אולם כאמור דבריו אמורים ביחס לעידנים מופלגים ורחוקים ממצבנו כעת, ( דבר שמתבטא ביחס לרע בעולם, ההעדר, החומר, המוות וכו') ובוודאי שהרב קוק סובר שבביהמ"ק השלישי ,שיבנה במהרה בימינו, יהיו קורבנות והאומר אחרת – כופר באחד מעיקרי האמונה.

לגבי עניין הקורבנות בכלל רצוי מאוד לעיין בכוזרי מאמר ב' כד' שמסיר שם קושיות ראשוניות בנושא. לגבי כביכול האם הקב"ה צריך אוכל מאיתנו?! ומסביר ריה"ל שהקורבנות הם מציאות של דביקות-קירבה, שייכות. ודרכם גזר רבש"ע שיגיע שפע לעולם המיועד עבורנו. מעין מה שאדם אוכל מזון וממשיך לחיות כתוצאה מכך, אולם וודאי שאין קיום הנשמה מותנה באכילה אלא שכך טבע העולם שהישארות הנשמה בעולם הזה מתבצעת ע"י האכילה. בעקבות היעלמות יצר העבודה זרה, ועימו יציאת גור אריות של אש מבית קודש הקודשים (כמתואר בגמרא)– מידת הצימאון, הערגה, והטוטליות שלנו בעבודת האלוקים נעלמה ואנו לא מוצאים את עצמנו נדחפים למשש את הרגשת קרבתנו אל הקב"ה ע"י הקורבן. אולם ככול שהאומה תשוב לארצה ותחדש את חייה בה – נזכה שיופיע מחדש גור האריות ועמו הצימאון לאל חי – שיחולל בקרבנו את מוטיבציית הקרבת הקורבנות כימי עולם וכשנים קדמוניות.

להלן מאמר מפי הרב אריאל שליט"א המסכם את הנושא.
(ניתן לאתר מקורות נוספים בשו"ת של מורשת)
http://yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=897