שלום, בימים טרופים אלו, אני מוצא את עצמי עורך דיונים תיאולוגים, עם יהודים משיחיים שמאמינים במשיחיותו של ישו. במשך הויכוח אחד מהם שאל אותי מאיפה אנחנו יכולים לכפר על חטאינו אם אין בית מקדש? מכיוון שהם לא מקבלים את התורה שבעל פה ואת חז"ל הקדושים – התשובה היחידה שאני יכול לתת להם היא אך ורק מהתורה שבכתב. האם תוכלו להפנות אותי לפסוקים בתנ"ך שמדברים על כיפור עוונות ללא בית מקדש או קורבנות?? אני בטוח שישנם פסוקים כאלה – רק אין לי גישה אליהם מחוסר ידיעתי בנושא.
דבר אחר: אם לאחר חורבן בית ראשון עם ישראל לא יכול היה לכפר על חטאיו – כיצד קם בית המקדש השני לא יכול להיות שלא היתה כפרה למעשיהם והקב"ה בנה להם מקדש ללא זכות כלשהי – בטוח שישנה אלטרנטיבה בתנ"ך – ועל כן אני מבקש שתראו לי אותה – אם אפשר שתראו לי כמה שיותר פסוקים שמדברים על כך אשמח מאוד. אשריכם על זיכוי הרבים – ותודה מראש!
שלום רב.
אני רוצה להקדים קודם כל שבויכוחיך אתה מצטרף לשורה של גדולי ישראל שעסקו בויכוחים עם נוצרים. ידוע לנו על כמה מרבותינו הראשונים (הרמב"ן, הרד"ק, הרשב"א ועוד) שהוכרחו לעסוק בוויכוחים פומביים עם חכמים נוצרים ואף מומרים, וכן ידוע לנו על רבן שמעון בן גמליאל ששם ללעג ולקלס שופט נוצרי ששפט בינו לבין אחותו בענייני ירושה על פי הברית החדשה (עם ציטוטים) ונתגלה כלוקח שוחד וצבוע באופן כללי (בבלי שבת קטז ע"ב).
עם זאת, אני חושב שצריך לומר כבר מההתחלה, שוויכוחים כאלה הם עקרים בדרך כלל. אין שום סיבה לעסוק בוויכוח בו צד אחד טוען בחיטים והשני מודה לו בשעורים, וברור שלא הם ישכנעו אותך ולא אתה תשכנע אותם. זה לא מנע מנוצרים לנסות לשכנע יהודים בצדקתם בשיטות שונות (שכללו בין היתר המרה כפויה, ביזה, שוד, אונס וגם פרעות ורצח).
ועוד נקודה עקרונית: כפי שאכתוב בהמשך, בעניין כפרה ללא מקדש עוסקת גם התורה שבכתב, אבל בהחלט יתכנו נושאים שמפורשים רק בתורה שבעל פה. אם למשל הנוצרים יאמרו 'לדעתינו פירוש המילה טוטפות זה משהו אחר מתפילין' לא תוכל להוכיח להם זאת דרך התורה שבכתב. אנו היהודים מאמינים שניתנו שתי תורות בסיני ושתיהן מחייבות אותנו באותה מידה. חלק מן התורה שבעל פה, ודאי כל מה ששייך לפירוש הפסוקים ולעיקרי האמונה, ניתן למשה מסיני, ובחלקה היא מתחדשת בכל יום (רשב"ם פרשת וישב) על פי הפשט ועל פי דברי חכמי ישראל.
התורה שבעל פה היא קשר החיים בין הקב"ה לעם ישראל. זר לא יבין זאת! כך אומר המדרש (תנחומא וירא סימן ה): "המשנה היא מסטורין של הקב"ה ואין הקב"ה מוסר מסטורין שלו אלא לצדיקים שנאמר סוד ה' ליראיו". יתכן מאוד שאחת הסיבות לקיומה של תורה שבכתב היא 'העמקת הקשר' בינינו לקב"ה, שלא הכל כתוב וגלוי. כך שפשוט שאנחנו לא צריכים את האישורים של הנוצרים לאמונתנו, ואנחנו לא חייבים לענות להם לפי נקודות המוצא שהם קובעים.
נרחיב קצת על הנצרות ויחסה לתורה שבעל פה. הנצרות רואה את עצמה כיונקת מאותו שורש שהיהדות יונקת ממנו, והיא התורה שבכתב ודברי הנביאים. ההבדל העקרוני בתפיסת ההלכה בין היהודים לנוצרים היא שבעוד הנוצרים רואים בתורת משה ובדברי הנביאים התגלויות חלקיות, ובביאתו של יש"ו התגלות מלאה ומושלמת, היהודים גורסים – אלה המצוות, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (ספרא בחוקותי פרשה ח).
למעשה, מן הברית החדשה עולה שהנוצרים דווקא כן הודו בתחילה בתורה שבעל פה, והכירו מצוות כמו נטילת ידיים (שתקנו שלמה ובית דינו), או האיסור על ריפוי בשבת (שהוא איסור דרבנן, משום שחיקת סממנים), ולא בהכרח דחו אותם בהתחלה. רק אחרי מותו של יש"ו (שם רשעין ירקב) נתבטלה התורה, ובאה ברית חדשה לעולם.
את המלים ברית חדשה לקחו הנוצרים מספר ירמיה, פרק לא: "הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם ה'. כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם, נאם ה'; נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה' כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד", ואת מושג הברית הם לקחו מברית האגנות בספר שמות (פרק כד) בו ברית נחתמת בדם. מוטיב הדם חוזר פעמים רבות בתיאולוגיה הנוצרית, משום שבחלקים מן התורה הדם הוא חשוב מאוד ומשמש לכפרה ולעבודת המקדש במיוחד בספר ויקרא, מכפרים באמצעות קרבנות. גם הארץ היא מזבח גדול ודם שנשפך על הארץ דורש דם אחר שיישפך עליה על מנת לכפר – "ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו" (במדבר לה לג) או בדם העגלה הערופה "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם"(דברים כא ח). כפרת הדם מתוארת בצורה המדוייקת ביותר בסדר העבודה של יום הכיפורים בויקרא טו. בניגוד לסדר העבודה של חז"ל במסכת יומא הכוללת תפילות ווידויים, סדר העבודה של התורה נסוב על ציר אחד – "וכפר את הקדש מטמאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאותם". החטא מטמא את המקדש, וגורם לסילוק השכינה, ולכן יש לחטא אותו בדם. כאשר החטאים גדולים מדי, השכינה עוזבת את המקדש והוא חרב. לכן, בית המקדש השני אינו קשור לכפרה, העונש של ישראל נקצב לשבעים שנה, ולאחריהם ניתן רשות לבניית המקדש בפעם השניה על מנת ששוב ישכון ה' בקרב ישראל.
עם זאת, צודקת הנחתך שהנוצרים לוקים בקריאה סלקטיבית משהו של המקורות. כבר בתורה אנו יכולים למצוא רמזים על ערוץ אלטרנטיבי לסליחה (אם לא לכפרה) והיא באמצעות החסד והמשפט. אנשי סדום היו יכולים להנצל באמצעות המשפט "חלילה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית יח כה). וכן ניתן להינצל מעונש באמצעות החסד והרחמים, כמו ישראל בחטא המרגלים או בחטא העגל; משה התפלל בעדם וביקש מה' שירחם עליהם וישא את עוונם.
המשך לתפיסה הזו ניתן למצוא אצל הנביא הושע:
(ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:
(ג) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:
(ד) אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם:
(ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ:
וכן אצל הנביא יחזקאל (פרק לג):
ואתה בן אדם אמר אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה.
אמר אליהם חי אני נאם אדני ה' אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל.
ואתה בן אדם אמר אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו.
באמרי לצדיק חיה יחיה והוא בטח על צדקתו ועשה עול כל צדקתו לא תזכרנה ובעולו אשר עשה בו ימות.
ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה.
חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות.
כל חטאתו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה.
ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא יתכן.
בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם.
ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה.
ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל.
הושע כאן מדבר על כך שיש לשוב אל ה' לפני הקרבן, כלומר שהתשובה עיקר ולא הקרבן, וכן שיש לשוב אל ה' באמצעות דברים, ושפתינו יעמדו במקום הפרים. יחזקאל נדרש בדיוק לשאלה של חבריך הנוצרים: כיצד ניתן לחיות לאחר החטא? "חטאתינו עלינו ובם אנו נמקים"; והוא מציע גם פתרון – "בשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה".
כך ניתן למצוא בנביאים רבים אחרים (ישעיהו מד, כב; א, יח) ועוד כהנה. עם זאת, יש לציין כי גם הנוצרים יודעים תנ"ך ורוב הפסוקים שאני מצטט עכשיו נמצאים גם בחיבור המרכזי בברית החדשה העוסק ביחס של הנוצרים להלכה ולתורה גם מן הבחינה המעשית וגם מהבחינה התיאולוגית ששמו "האיגרת אל העברים". החידוש המרכזי של האיגרת הזו היא שיש"ו נעשה "כהן מזרע מלכיצדק", ולא מזרע אהרן (או מזרע צדוק שעל שמו נקראו הצדוקים) והוא משרת בבית המקדש השמימי בו הוא לא רק הכהן אלא גם הקרבן.
הנוצרים הפכו את תפיסת הכפרה (בדם) וסליחה (בחסד ובדברים) על פיה: לא שהסליחה היא תנאי לכפרה, אלא שהכפרה בדמו של יש"ו היא תנאי לסליחה. לכן הם קובעים שכאשר יצתה נשמתו של אותו רשע נקרעה הפרוכת (ח"ו) לאמר שעתה אין קדוש יותר וקדוש פחות אלא שכל העולם כולו קדוש (כמאמרו של קורח).
אני שוב חוזר כי נראה לי שהוויכוח שלך עם הנוצרים עקר, אך אם הדברים מכוונים אליך לא פחות מאשר אליהם, אני ממליץ לך לנסות להסתכל מעבר לפסוקים (למרות שגם בהם יש סמך לשיטתנו) ולראות את כל חלקי התורה כמכלול שכולו מחייב באותה מידה, שהרי חכם עדיף מנביא. חיפוש "אלטרנטיבה בתנ"ך", כפי שאתה מעוניין בה היא אפשרית, אך צריך תמיד לזכור שמקרא יכול להתפרש לכמה כיוונים במיוחד אם הוא רב משמעי כמו המקרא, וניתן גם לפרשו אחרת ממה שצריך. היהודים אינם יהודים משום התנ"ך, אלא משום שהם מאמינים בהלכה ובמצוות אשר משמעותם עשיית רצון ה'. לכן את התשובות לעצמך לענייני כפרה וכיו"ב צריך לחפש קודם כל בדברי חז"ל.
אם אתה צריך עוד עבודה משותפת, אשמח לעזור
עמית, חברים מקשיבים.
