האמונה דורשת יותר מדי ויתורים

שלום וברכה איש יקר.

ראשית, אשריך וטוב לך שיש לך אמונה כל כך חזקה בה´ יתברך, הלוואי שנזכה כולנו לאמונה תמימה וחזקה,שנגיע לאותה נקודה פנימית – המחייה את הקשר שלנו עם ה´ יתברך.

לכל אחד ואחד יש מה להשתפר. באמונה, בתורה, בדרך ארץ ובכל מהלך חייו. יהודי – עולה כל הזמן. גם כשיש ירידות וקשיים, הכל בא לצורך העלייה הקריבה ובאה. האמונה בה´ יתברך ובתורתו מחזקת אותנו וגורמת לנו לרצות לעשות את רצונו. ולפעמים זה קשה מאוד. העולם שסביבנו, ההרגלים שלנו, התאוות שלנו, מושכים אותנו כל הזמן כלפי מטה ומונעים ומפריעים ממנו לדבוק בה´ ובדרך התורה.
כתנאי ראשון לזכות כל החיים לעלות ולהתקדם, עלינו להאמין שכל הנהגות התורה הקדושה – אמת לאמיתה הן. לדעת שהתורה הקדושה היא תורת חיים המדריכה ומוליכה אותנו בכל צעד בחיים, ואין תחום בחיי העולם הזה – שהתורה לא מתייחסת ולא מכוונת אותנו לגביו.

האדם נוצר בעל בחירה חופשית, וככזה – עליו לבחור ללא הרף בין טוב לרע.
אמנם, ישנו תחום "אפור" בין טוב לרע. סתם דברים. ללמוד תורה זה מצוין, לעשות עבירות זה רע. אבל מה עם הליכה לסופרלנד למשל? באה תורת החסידות ומלמדת אותנו כיצד לנהוג באותם דברים סתמיים ולא מבוררים. כשאנו נפגשים בסיטואציה כזו להשתדל ולהתאמץ לעשות את אותם דברים במחשבה ובמגמה לצד הקדושה. אם אנו מצליחים – נפלא. ואם לא, כנראה אותו דבר מגיע מצד הרע, ונחדל מכך. לדוגמא: טילון עם ריבת חלב ואגוזי פקאן (הטילון המועדף עלי…) אסור, מותר או מצווה? אם הוא לא כשר – בוודאי שאסור הוא. אם אני סתם זולל אותו בכיף – מותר. אם אני קונה אותו לכבוד שבת, מברך עליו בכוונה ונותן ביס לחבר – זה מעלה אותו מסתם תאווה של היתר לצד הקדושה. (אולי הדוגמא לא משהו, ולכן תחשוב לבד לגבי יצר המין וד"ל.)
מותר ללכת לסופרלנד, השאלה לשם מה הולכים? מכח מה הולכים.

כפי שאני מבין, הבעיה שלך היא לא על עצם המצווה או ההגבלה, אלא הקושי להשתנות ממה שהיית רגיל לעשות. השאלה שלך חשובה מאוד, כי היא נוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו, לכל אחד יש תחושות כאלה לפעמים. ברור שאת מה שה´ מצווה עלינו לעשות, אבל אנחנו רוצים את הפנימיות שבדבר ולא לפתור ולהיפטר באמירת "צריך וזהו". גם ה´ יתברך רוצה שנעבוד אותו מתוך פנימיות אמיתית ולא כעבדים. הזוהר הקדוש אומר הרבה פעמים: "רחמנא ליבא בעי", שפירושו – ה´ רוצה את הלב, את עומק הפנימיות של ההבנה וההשגה שלנו.

אולי מה שכדאי לעשות זה לחזור בתשובה. למה אני מתכוון? [להרגיש כמו חוזר בתשובה.] אתה ב"ה זכית להכיר את קיום ה´ בעולם ואת דרך התורה עוד מבטן אמך. בשביל לקבל אמות מידה נכונות, (פרופורציות בלע"ז) תנסה "להכנס לנעליים" של חוזר בתשובה, על הקשיים העצומים אותם הוא עובר, על השינויים האדירים אותם הוא חייב לחולל בתוכו.
בוא נגיד יותר מזה, ננסה להרגיש כמו גרים, שאצלם השינויים והקשיים הרבה יותר גדולים. דוד המלך אומר (פ´ ל"ט) "כי גר אנוכי עמך, תושב ככל אבותי". תחושת הגרות הזו גם נותנת לנו [לרצות] את ההקרבה הזו של כל ההרגלים הקטנים שלנו, את הדברים שלא היו ידועים לנו שהם אסורים – ועכשיו כשהבנו זאת, אנחנו רוצים להפסיק לעשות אותם, אף על פי שקשה לנו ואיננו מבינים בתוכנו מדוע, [למען שמו באהבה, כי ה´ רוצה זאת, ואנחנו רוצים לעשות את רצונו].
זה פירוש המשנה במסכת אבות (ב,ד) "הוא היה אומר, עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו* בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך." אם אנחנו נחשוב ונתנהג שרצונו של ה´ הוא רצוננו, ממילא ה´ יעשה את הרצון שלנו, את הצרכים והבקשות שלנו, ואת ההתמודדות עם הקשיים שלנו – לדבר החשוב ביותר עבורו, הוא ממש ירצה להיטיב עימנו. (וגם יהיה סייעתא דשמייא בשאר העניינים.)

מקווה שלא עירבבתי אותך יותר מדי…

תשתדל מאוד להתפלל על זה, וגם לדבר על כך עם חבר טוב שיבין אותך ויעודד אותך בדרך הקשה והנפלאה הזו. (או חברים מקשיבים..)

אני רוצה לסיים במדרש נפלא ומחזק שהרב צביהודה היה מרבה לומר כחיזוק כנגד הקשיים שבדרך:
"כעת יאמר ליעקב ולישראל, מה פעל אל". [א"ר ירמיה בן אלעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם אל, יבוא ויטול שכרו."] כל מי שבעולם הזה פועל עם א-ל, ומתאמץ ומשתדל על אף הקיים ועל אף ההסתרים, זוכה לבסוף לשכר גדול ועצום – גילוי השכינה.

אני מאחל לך הצלחה בכל, ושתרגיש בכל צעד וצעד שלך את עומק הפנימיות של העניין, ושתזכה לפעול עם א-ל, ובעז"ה נזכה כולנו לגילוי אור ה´ בעולם, בקרוב ממש.
אברהם.
אתה מוזמן (וגם שאר הקוראים) להמשיך ולשאול את שאר השאלות שעלו ויעלו לך או להגיב על מה שנכתב כאן, דרך האתר או ישירות.
כתובת המייל שלי – bin725@Gmail.com.