האמונה שלי מתדרדרת..

יפעת יקרה.
קודם כל סלילה על העיכוב..אבל ב"ה לשאלה כמו שלך אף פעם לא מאוחר מידי.
כל אדם בכל תהליך ובכל דרך שהוא עובר מגיע לאיזה שהוא מקום של תהיות, של חיפוש עצמי, של בירור אם הוא הלך בדרך הנכונה והמתאימה, אם הוא הצליח בניסוי, אם זה הכיוון..
בכל דבר בחיים שלנו יש את השלב שקצת עוצר אותנו, שאולי אפילו קצת מחזיר אותנו לאחור למקום שהיינו בו כבר, או אפילו מגלגל אותנו לשולים..
כשאנחנו נמצאים בעצירה הזו, במכשול הזה, בנסיגה, אנחנו כ"כ שקועים בכמה שלא טוב לנו וכמה שהכל דפוק..
אנחנו שוכחים בעצם שזה טיבעי, שזה נורמלי, שזה חולף ושזה אפילו בריא!
כשאנחנו נמצאים בכזה שלב ה´ בעצם מעמיד אותנו בפני צומת דרכים ואנחנו צריכים לבחור
אם אנחנו מתבעסים (ונופלים..)
או מנצלים את ההזדמנות לצמיחה, להרפיה וללימוד.
בעצם כשאנחנו נמצאים צומת שכזו ה´ נותן לנו שתי מתנות:
האחת, ´הבחירה´ (שכבר דיברנו עליה)
השניה,לימוד חדש באמונה, לימוד שלא תמיד אנחנו לומדים אותו ושמים לב לקיומו וזה ה´מלכות´.
ה´ בעצם עוצר לנו את החיים ואומר לנו
"אני המלך, אני בורא העולם, החיים שלך בשליטתי" ואנחנו לומדים (ולא תמיד בדרך הקלה והנעימה) שלא אנחנו השליטים על חיינו.
אנחנו רגילים לקבל ולתת צ´ופרים עם הקטע המוכר
"החיים האלה הם שלך"
" צייר לך את החיים המיוחדים שלך"
"בכוחך לעשות את חייך למאושרים"
כל זה נכון ואפילו נכון מאוד, אבל שכחנו להוסיף את ה´ למשוואה.
יש לי כח לשנות את החיים שלי, זו חובתי לפעול כדי שהחיים שלי יהיו טובים יותר, שמחים יותר, מלאי אמונה וכו´ אבל גם להקב"ה יש פה תפקיד, גם להקב"ה יש חלק מאוד משמעותי בחיים שלנו
ודווקא ב´צמתים´ אנחנו נפגשים עם התובנה הזו
[ה´ הוא המלך] ה´ מכוון את החיים שלנו ואנחנו צריכים להבין את זה ולתת לו את השליטה ולהכיר במלכותו עלינו.
איך עושים את זה?
בוחרים לא להתבעס!
מבינים שכל מה שה´ עושה הכל לטובה, ואם קצת קשה לנו לקבל את זה אומרים את זה ושוב ושוב ושוב..
יפעת יקרה,
את נמצאת עכשיו בצומת אמונית שכזו
ואת בוחרת לצמוח ממנה וזה ראוי להערכה!
מותר לך להיות מבולבלת, מותר לך לחשוב פעמיים, מותר לך להתאמץ כדי להתפלל..
זה טבעי, זה נורמלי..
אסור לך להתעצב ולהתבעס כי זה רק יוריד אותך..
יום אחד הצלחת להתפלל- מצויין.
יום אחד לא הצלחת- לא נורא, תשלימי את זה במנחה, בערבית, מחר יהיה יותר טוב.
אם אומרים "נכשלתי" באמת נכשלים…
את לא חלשה בכלל!
את בחיפוש.
וטוב לחפש…
תחפשי איפה את מתפללת יותר טוב, אם זה בגינה או בחדר שלך, או בבית הכנסת..
תחפשי סגנון תפילה שיותר נח לך איתו: עם שירים, בלי שירים, ספרדי, אשכנזי, מהיר, איטי..)
חפשי מהם הזמנים בהם קל לך יותר לדבר אל ה´ ונמהם הזמנים בהם יותר קשה..
חשפי את סגנון הלימוד שטוב לך יותר איתו:
חסידות, פרשת שבוע, מידות, ´וורטים´ קצרים, רעיון ארוך, במדרשה, דרך שיעורים באינטרנט, בבית מדרש לנוער, לבד מתוך ספר, חברותא.. (מסילת ישרים זה ספר קצת קשה להתחיל בו, אולי כדאי להתחיל בספרים אחרים שמתאימים יותר לבת גילך ואם תרצי אמליץ לך על ספרים).

אל תתחילי בגדול.
תתחילי ממשהו קטן אחד, מצעד אחד קטן, משלב אחד…
מה שבו יותר קל לך, מה ש´מדבר´ אליך יותר, מה שהכי מפריע לך בעצמך..
לאט, לאט..
וזה יגיע.
כי בצומת שלך בחרת לצעוד בשביל שמוביל לצמיחה, שמוביל לעליה.
וידוע שקשה בעליה,
מזיעים,
עייפים,
כואבות הרגלים
אבל הסוף, הסוף שווה את כל המאמץ!

יפעת יקרה.
את בדרך הנכונה
ובעז"ה תמצאי בעצמך את הכוחות להמשיך בשביל אותו בחרת,
לצעוד בעליה עד סופה ולהרוויח בגדול!

את מוזמנת בשמחה לפנות למייל שלי להמשך השיחה, לעזרה בבחירת ה´צעד´ ולכל דבר!
הרבה הצלחה.
היי ברוכה
מיכל

MCHY22@GMAIL.COM