הדרכה או משפחה?

שלום למדריכה!
נהנתי מאוד לקרוא את שאלתך, מאוד משתקף מהשאלה שאת בחורה ערכית שחשוב לה לעשות דברים חשובים וערכיים.
את אומרת שאת מדריכה, משקיעה בזה הרבה ויש פירות בעמלך. זה מאוד נעים, מחזק, עושה תחושה אמיתית של יצירה, של השקעה בדבר שווה, שאת עוזרת לאנשים לבנות את עולמם בדרך אמיתית יותר. מצד שני, אימך ומשפחתך (הקרובה והמורחבת) גם כן זקוקים לך, אבל אין לך זמן להקדיש להם, ואת 'נקרעת' בין 2 הדברים, כאשר מי שיוצא מופסד זה הבית.
ובנוגע לשאלה – תראי, אם מטרתך הייתה אך ורק לעזור, והיית שואלת למי חשוב יותר לעזור, יש כאן להלכה תשובה ברורה (למיטב ידיעתי) "עניי עירך קודמין" כך שאם את זה שאלת – אז זוהי התשובה.

אבל… נראה לי שיש כאן עוד מרכיב חשוב.
בזה שאת מדריכה, את לא רק נותנת הרבה, ועוזרת לחניכייך להיבנות (כמובן שגם זה) אלא את גם מקבלת, מקבלת הרבה מאוד. (בדרך כלל כל אדם שנותן הוא גם מקבל הרבה, ואין בושה להודות בזה, אך חייבים להודות בזה כדי להגיע לפתרון אמיתי יותר) את מקבלת את התחושה שזקוקים לך, שאת חשובה, מעריכים אותך ואת דעותייך, מעריצים אותך, אוהבים אותך, מתייעצים איתך וזה אומר שאת חכמה, רגישה, מיוחדת וכו' חוץ מדברים אחרים שאת בודאי מקבלת כמו כושר אירגון, הבנה של אנשים, יצירתיות, כושר מנהיגות וכו'.
ואז הגישה לשאלתך החשובה היא שונה לגמרי. כי פה אין את השאלה למי עדיף לתת, אלא השאלה היא איך ליצור את האיזון ככה שתוכלי לתת ולקבל בצורה מאוזנת לאישיותך, ולהתפתחות הנפש שלך. סליחה שזה נשמע קצת מילים 'מפוצצות', אני כבר מסבירה.

את עכשיו בשלב שאת אמורה לבנות את עצמך כאדם, כאישיות, על מנת שתוכלי לעשות את תפקידך בעולם, תפקיד שה' הכין לך, ושהכי מתאים לאישיות שלך, לכשרונות שלך, למה שאת אוהבת.
ובשביל לבנות את עצמך כאדם, את צריכה:
גם לתת
וגם לקבל.

אם תעשי רק אחד מהדברים, השני יחסר לך באופן שממש יכאב לך, חלילה.
זה בקשר למה שאת זקוקה.
ולכן לדעתי חבל לעזוב את ההדרכה, כי את מקבלת ממנה הרבה דברים שאת מאוד זקוקה להם.

ועכשיו ננסה קצת לגעת במה שהמשפחה שלך מרגישה, ובמיוחד אמא שלך.
אמא שלך גידלה אותך מגיל אפס , נתנה לך את כל מה שיכלה. ועכשיו כאשר היא מרגישה שהיא זקוקה לך, שתעזרי לה, יש לך אנשים יותר חשובים לעזור להם –החניכים, אז גם אם היא מבינה את חשיבות העניין, שמצדיקה, באיזשהוא מקום בלב זה כואב. כי כל אדם שעושה טובה לשני, קצת מחכה גם להכרה בטוב הזה, וגם שיחזירו לו… וזה ממש לגיטימי, וכואב כשלא מקבלים את זה… יותר מזה, להורים יש רצון מאוד חזק, אפשר לקרוא לזה צורך, להרגיש שהילדים שלהם צריכים אותם (זו קצת העבודה על כיבוד הורים כשגדלים) זקוקים להם, עדיין למרות שהם גדולים וכאלה חשובים. ומה שקורה, שאין לך זמן לדבר איתה, להתייעץ איתה, וגם לעיצות שלה בדבר הלימודים את לא כל כך יכולה לשמוע כי את ממש עסוקה עם הסניף…
די ברור שהיא ממש משתדלת לדון אותך לכף זכות. שאת ממש רוצה, פשוט לא מגיעה לזה, פשוט עסוקה מדי בדברים בוערים, והיא מבינה אותך. אבל בלב שלה, במקום פנימי וקטן – זה כואב לה. גם הריחוק וגם חוסר העזרה.
אני בטוחה שאת משתדלת לחפות כמה שיותר על הכאב הזה, גם אם כן וגם אם את לא מודעת לו, אבל…

תכל'ס, מה נראה לי שכדאי לעשות (וכמובן, תיקחי את זה רק אם זה נראה לך, יכול להיות שזה לא מתאים לך העיצה הזו, ואז אולי תכתבי שוב, או שתתייעצי עם מישהו שמכיר אותך.)
נראה לי שכדאי לבדוק מהם הדברים שאת הכי זקוקה להם בסניף ומהם הדברים שהחניכים הכי זקוקים למשל: את מרגישה שאת הכי מקבלת מלדבר איתם שיחות אישיות, וגם הם הכי זקוקים לזה.
או הם זקוקים ליצור יותר קשר טוב בינם לבין עצמם, וכו'
תעשי את הרשימה לפי סדר עדיפויות.
ואז, נראה לי שכדאי פשוט לצמצם מאוד את זמני הפעילויות. למשל רק ביום שלישי ובשבת, או אפילו רק בשבת, בצמוד לרשימה שהכנת, של מה הכי חשוב לשניכם.
וגם, אם את רואה למשל שהשיחות האישיות זה הכי חשוב, אז חבל להשקיע הרבה בפעילויות 'מפוצצות'. גם נראה לי שכמעט בכל מקרה כדאי לוותר על פעילויות מושקעות מדי. צריך את זה בהתחלה יותר, כדי להתקרב לחניכים, ליצור אוירה טובה, ביחד. אחר –כך, זה נחמד אבל לא חיוני, לדעתי.
ואז, אם נגיד יש לך פעולה בשלישי ושבת, זה אומר שביום שני את צריכה שעה גג (להכין וכו', אבל לדעתי אפשר הרבה פחות משעה) וכנ"ל ביום שישי.
בקיצור, הרעיון הוא להקטין את הנפח של הפעילות, לדברים היותר חשובים, ולוותר על הפחות.

ועוד רעיון: ארגון זמן.
אם למשל את לומדת כל יום עד 5, יש לך יומיים שאת צריכה להכין פעולה, אז כדאי לא להשאיר ליומיים הללו שיעורי בית. אבל כדאי לקבוע שעה, או שעתיים, כמה שנראה לך צריך ומאוזן, שאת עוזרת בבית, מדברת עם המשפחה וכו'. ולהשתדל מאוד להקפיד על הזמן הזה כקבוע וכל יום. (אם את בפנימיה, אז תוכלי אחרי הלימודים להכין שיעורי בית, להכין פעולות, ולחזור הביתה ביום חמישי בלי שיש לך שום דבר לעשות, ורק להנות מהבית ולתת לו. גם אני כשלמדתי באולפנא, הקפדתי מאוד לא לחזור הבייתה עם משימות.) אם תשימי לב, יש לנו הרבה פעמים ביום זמן לא מנוצל, או שאפשר היה לנצל אותו יותר טוב.
למשל, לפטפט עם חברה לא שיחה יותר מדי חשובה אנחנו מוצאים זמן, נכון?

עוד טיפים: אפשר לעשות עבודות בית, תוך כדי לדבר עם חברה, וכך לא מפסידים. אפשר לדבר עם אמא תוך כדי להכין ביחד ארוחת ערב, ולשטוף כלים, וכו' וכו'.
כדאי שיהיה לך ממש דף עם סדר יום (או סדר שבוע) מסודר.
בגלל ששני הדברים ממש חשובים נראה לי ששווה את המאמץ להשקיע באיזון בינהם, על ידי הפחתת נפח ההדרכה, וארגון זמן.
דרך אגב, כשאת מארגנת את הזמן, חשוב מאוד שתשימי לב שיהיה מקום מסודר לעוד דברים שאת זקוקה להם: שיעור מעניין, שיחת נפש עם חברה, לקרוא ספר, וכו', כי הדברים הקודמים שדיברנו עליהם הם יותר נתינה, למרות שאת מקבלת מהם הרבה, כפי שכתבתי, ולכן חשוב שיהיה לך עוד דברים כיפיים שישמחו אותך.

יה"ר שה' יתן לך דעת איך לאזן הכל בצורה הכי שמחה
ותזכי לתת הרבה
ולקבל הרבה
ולעזור לעם ישראל להתקרב לה'
ולעזור למשפחה שלך ולהנות איתם
נחמה, חברים מקשיבים.