ההורים חוששים שאני "מתחרדת"

שלום!
אשריך שאת באה ממשפחה כל כך מקסימה. הורים שנותנים לילדים שלהם לצמוח לכיוון קצת אחר ולא עושים מזה אסון. תנצלי את המתנה הזאת שה' נתן לך!
את יודעת כמה בנות רוצות להשתנות אבל אין להן כוח למלחמות עם ההורים? הורייך נפלאים. ענוים, משוחחים, לא כופים. גם את תשוחחי איתם ותסבירי להם שאין בכוונתך להיות חרדית, רק דתית לאומית עקבית יותר. תתחזקי בכל, גם בהכרת טובה, גם בבין אדם לחברו, גם בכבוד הורים – בעזרה, במחמאות וכו', ואז תהיה להם רק שמחה מזה שהתחזקת. בוודאי, את צודקת במה שאת חשה – שהדרך שלך מפריעה קצת לאבא שלך. אבל אם הוא לא יוצא נגדך – סימן שזה מפריע רק קצת, וגם זה זמני. "כל ההתחלות קשות" אמרו חז"ל. גם את בהתחלה של דרך אחרת, ויש להם על זה שאלות: בסוף לא תאכלי מההכשרים שלהם? תימנעי משבת בבית כי לא מקפידים בה לדעתך מספיק על הכל? תתחתני עם בחור שלא יעריך אותם, הוריך, כי הם לא יהיו מספיק דתיים בעיניו? – כשהם יראו שהקשר לא נחלש, שאת רק מעריכה אותם יותר בזכות התגובה האנושית והליברלית שלהם, כשיהיה להם ברור שאת גם מעריכה אותם ולא מתנתקת – גם בעלך יעריך אותם, כי הוא יכיר אותם קודם כל דרך העיניים שלך. כשהם יראו כמה הם הרוויחו מההתחזקות וכמה הם לא הפסידו – הכל יראה אחרת. גם אם הורייך היו מתפוצצים מזעם היית חייבת להמשיך להקפיד על המצוות. המחויבות שלנו לקב"ה גדולה יותר מהמחויבות שלנו להורים, אפילו שגם היא עצומה. קל וחומר עכשיו, כשזכית מה' בהורים כ"כ מתוקים – שמתאים שתכירי לו, לקב"ה, תודה על כך. איך? בעשיית רצונו.
כל טוב ובהצלחה,
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il