ההורים כופים ומכריחים אותי להתלבש באופן צנוע

בעזרת השם יתברך.

[שלום לך יקרה]

שאלה קצרה יש לך, אבל היא מחביאה בחובה חומר רב.

בשאלתך את שואלת על עניין הצניעות, אבל זוהי רק דוגמה אחת מיני רבים,
ודאי יש נושאים נוספים בהם דעותיכם חלוקות(ואם לא אתם בבחינת מלאכים),
השאלה היא מה עושים בכלל מול כל מחלוקת בנינו לבין ההורים, מתוך הבנה זו נוכל לגעת נקודתית גם בעניין הצניעות.

חילוקי דעות עם ההורים הנם דבר טבעי והגיוני, אומנם לא חייבים ממש להתווכח, אפשר להפוך את כל העסק הזה ל´דיון תרבותי´ ולא לויכוח, אבל עצם החלוקה בדעות היא הגיונית, אחרי הכל אתם אנשים שונים, בדורות שונים.

בנוסף, כבני אדם יש בנו [רצון לבניה עצמית] שמתחיל בצורה חזקה בשנות ההתבגרות (בהם את מצויה) וממשיך לכל החיים.
אנו רוצים לנתב את חיינו, לבחור בהם במו ידינו ולא להיות כמו ילדים קטנים שעושים כל מה שאומרים להם ,
יש לנו רצון לבחור את מעשינו בעצמינו.
זהו רצון מבורך!
אחרי הכל אף אחד אינו רוצה להיות חסר אופי ואישיות.

העניין הוא שלעיתים אנו עלולים להחליף בין ´רצון לדעה עצמית´ לבין ´רצון לדעה הפוכה ממה שאומרים לי´,
אני אסביר:
בגיל ההתבגרות לא תמיד אנו יודעים מה אנחנו באמת רוצים ובמה אנחנו באמת מאמינים (עוד לא גיבשנו דעה עצמית מתוך מחשבה, בכל נושא),
מצד שני איננו רוצים עוד להיות כאלו ´צייטנים´,
מה שעלול להביא אותנו לתסבוכת של להיות בעלי דעה, אבל לא דעה עצמית, כי אם דעה ההפוכה מכל דעה שסביבנו, משהו בסגנון ´דובון לא לא´(מכירה?), רק בגרסה בוגרת יותר.
במקום להחליט מה טוב וראוי לנו יש דרך קלה יותר, פשוט להתנגד למה שאומרים לנו וכך להרגיש ´בוחרים´ ו´עצמאיים´.
את מבינה?

למה כל ההקדמה הזו חושבה?

א. כדי שתביני ש[זה בסדר לחשוב שונה מההורים], אחרי הכל אנו בני אדם שונים.

ב. כדי שתדעי ש[הרצון לבחור בעצמך מה לעשות זהו רצון טוב בשורשו].

ג. כדי שתדעי ש[לעיתים אנו מבלבלים בין דעה מגובשת שאנו באמת מאמינים בה, לבין הרצון להתנגד למה שאומרים לי (ובפרט כאשר מדובר בהורינו..)].

חשוב שנזכור את כל ההבנות האלו, כאשר אנו מגיעים למצב של מחלוקת/ ויכוח מול ההורים,
כך כאשר אנו מגיעים למחלוקת זו או אחרת נוכל ראשית להירגע ובצלילות לחשוב על מה בכלל אנחנו מתווכחים,

[האם אני באמת חושבת שונה או שרק רצוני להתנגד להוריי?]
אם אני רק רוצה להתנגד להם, כדאי להראות להם את בגרותי בצורה חיובית יותר, שלא תפגע גם בי.

אם באמת אני חושבת שונה מהוריי, וזו לא סתם מרדנות שבאה להראות להם את עצמאותי ובגרותי,
אז כדאי לבדוק למה אני חושבת שונה,
[האם באמת בדקתי את העניין לעומק(במקרה שלך, האם ביררתי מהי צניעות ומה חשיבותה)?]
[האם ייתכן שאני מושפעת מהחברה שסביבי?]

אם אני מושפעת מהחברה ובכלל לא חשבתי על העניין,
זהו זמן לבירור…
במקרה שלך, בדיקה מעמיקה של מהי בכלל צניעות,
ורק מתוך כך בהמשך להחליט מה אני רוצה לבחור.

אם בדקתי ואיני מתנגדת סתם להורי, ואני מתוך מחשבה ובירור שעשיתי באמת מאמינה שצריך לבחור שונה,
אז [חשוב לדעת ולזכור שאחרי הכל אנו אנשים עצמאיים ונפרדים מההורים וזכותנו לחשוב ולבחור שונה],
מצוות כיבוד הורים נשארת בתוקף, אבל לחשוב ולבחור שונה זה כבר עניין אחר.

כל זה אני אומרת בצורה עדינה מאחר שכאשר מדובר במחלוקת שקשורה לתחום ההלכתי, את צריכה להוסיף לשיקולייך את השאלה: אם אני מאמינה בקב"ה אז איך אני רוצה לבחור בדבר שנוגד את רצונו?

אנחנו רוצים להיות אנשים אמתיים,
אנשים אמיצים,
אנשים שלא נגררים,
אנשים שמובילים את החיים שלהם ויש להם מספיק עמוד שדרה גם להיות שונים,
אנחנו לא רוצים להיות סתם נגררים, אפילו לא אחרי ההורים..
וגם לא סתם מרדנים.

כי אם אנשים חושבים, שמתוך בירור, בוחרים.

ואם תטעי ותבחרי לא נכון?
זו תהיה טעות של למידה,
כאשר אנחנו אמתיים שחושבים ומבררים, גם הטעויות שלנו הם חלק מהדרך לתיקון שלנו, ואנו בוגרים מספיק גם לשלם את מחירה.

את רק בראשיתה של דרך,
לפנייך עוד שנים משמעותיות של בירור ובחירה,
אני מאחלת לך שתשכילי לבחור נכון, ושתהיי מספיק אמיצה לבדוק דברים לשורשם ולא להיגרר אחרי החברה הסוחפת שסביבנו,
וסוד קטן: בחברה מאד מעריכים אנשים שלא נגררים.

שיהיה הרבה הצלחה,
פה לכל בירור ושאלה,
צופיה.
tsofia641@gmail.com