ההלכה מייגעת – למה צריך את כל זה?

שלום לך!

אני באמת כ"כ מצטער על כך שלא קיבלת תשובה על השאלה הקודמת והנה גם על השאלה הזו אני שולח לך תשובה באיחור.
אבקש את סליחתך.

כמו שכתבת השאלה שלך מתחלקת ל3 חלקים.
חלק א´- למה התורה "נכנסת לוריד"?
חלק ב´ – למה חכמים פירטו לנו כ"כ הרבה הלכות שלא כתובות בתורה?
חלק ג´ – מה העניין של תרומות ומעשרות היום?

טוב אתחיל בחלק השני. כפי שאת יודעת רוב ההלכות שלנו לא כתובות ממש בתורה אך הם נמסרו בע"פ למשה בהר סיני. לדוגמא איזה פרי זה פרי עץ הדר שכתוב בתורה לקחת בחג סוכות? משה אמר להם – זה אתרוג. דוגמא נוספת – מי אמר שתפילין צריכות להיות שחורות? אם אני רוצה תפילין בצבע תכלת או לבן? משה אמר להם שתפילין צריכות להיות שחורות. משה רבינו הסביר לעם ישראל את התורה ואת כל פירוט ההלכות, כשהוא היה עדיין בחיים והיה בנבואה עם ה´ כל הזמן.

אכן יש הרבה דברים שהוא לא פירט כי לא היה. נניח האם מותר להפעיל חשמל בשבת וכדומה, לכך הוא השאיר 13 כללים, גם הם ירדו מסיני, שנקראים 13 מידות, ואיתם אפשר לדעת מה רצון ה´ לגבי כל שאר ההתפתחויות שיהיו בעולם.

ועל גבי זה באו חכמים והוסיפו גזירות ותקנות שונות.
וכאן את שואלת, למה? למה להעיק על החיים?

בעצם נראה לי שזו עיקר השאלה שלך, את חוששת, שיום אחד ימאס לך מהתורה בכלל מרוב העומס של הפרטים של ההלכה.

יש הרבה מאוד הסברים לעניין, אנסה כאן כיוון אחד, בעזרת משל, (שאני ממציא, כמובן) מה התפקיד של ההוספות האלו של חז"ל ולמה הם באו.

היה היו במדינה רחוקה זוג אוהבים, שלא זכו לפרי בטן. והנה לאחר שנים רבות של המתנה זכו להיריון בריא ומוצלח.
באותה המדינה היה חוק – כל תינוק שנולד מקבל מהמדינה את מה שחייבים בשביל לחיות – מיטת תינוק, תנור חימום קטן, אמבטיה קטנה מפלסטיק, בקבוק, מזון לתינוקות, וטיטולים על חשבון המדינה לתקופה שאחרי הלידה.
לאחר הלידה, יצא הזוג המאושר מבית החולים עם התינוק בידם והגיעו הביתה.
הם שמחו לראות את מה שהמדינה נתנה להם, מיטת תינוק, תנור חימום קטן, בקבוקים ועוד כל מיני דברים חשובים.
אך כבר למחרת, אמרה האישה לבעלה, ראה, אני קצת חוששת מהתנור הקטן שקיבלנו, הוא באמת מחמם את התינוק כראוי, אך בבנין שלנו מערכת החשמל רעועה ולפעמים היא נפסקת, אולי נקנה איזה מכשיר שיבדוק אם החשמל תקין שלא יהיה מצב שפתאום התנור יכבה בלילה לתינוק ואנחנו לא נדע. ואכן כך עשו, הלכו וקנו מכשיר שמודיע אם התנור נכבה וכו´

עברו מספר ימים והזוג הצעיר התלבט איך כדאי לקלח את התינוק לפי שיטה א´ ב´ או ג´? התלבטו התלבטו, בדקו באינטרנט שאלו מומחים וראו שיש מחלוקת בין המומחים, לבסוף החליטו שהשיטה הטובה ביותר היא שיטה ב´ וכך עשו.

לאחר זמן שוב פנתה האישה לבעלה ואמרה לו, יש לתינוק שלנו מיטה וזה טוב, אבל אין לו שום תמונות ליד המיטה, חייבים לקנות לו תמונות!

פנה הבעל לאישה ושאל אותה, אבל למה הוא צריך תמונות? הרי יש לו מיטה שהמדינה נתנה לו בשביל לישון, מה שמדינה נתנה זה מה שחייבים – אם המדינה לא נתנה לו תמונות כנראה שלא צריך את זה!
ענתה לו האישה, [אם אוהבים – אז חייבים גם מה שלא חייבים!]

כלומר אם אנחנו אוהבים את התינוק שלנו אז גם מה שלא חייבים נטו בשביל לחיות, כמו תמונות, חייבים להעניק לתינוק.
ככה זה גם התקנות והגזירות של חז"ל הם נובעים מאהבה עזה לריבונו של עולם.

הדברים שכתובים בתורה, או מה שמשה פירש לנו, הם דברים שחייבים בשביל לחיות חיים אמיתיים, ממש כמו המיטה לתינוק והמזון תינוקות וכו´

אבל יש גם דברים שחז"ל הוסיפו ואלו דברים שהקב"ה לא חייב אותנו(לפי ההסבר הזה, כאמור יש כמה הסברים שונים לעניין), אבל, אבל אנחנו חפצים בהם בגלל האהבה שלנו לקב"ה.

לדוגמא יש כל מיני גזירות כדי שח"ו לא נגיע למצב שבו אנחנו נכשלים בעבירה, בדיוק כמו שהזוג במשל הזה לא רצה שיהיה מצב שהתנור הקטן יכבה ולתינוק יהיה קר.
או כל מיני תקנות כמו ברכות ותפילות שהם להראות את האהבה שלנו לקב"ה.
ולפעמים אלו דברים מורכבים עם הרבה פרטים ומחלוקות בין החכמים, כמו המומחים שהתלבטו איך לקלח תינוק, אבל אם אנחנו אוהבים את התינוק אנחנו מוכנים "לסבול" גם דברים מורכבים עם הרבה פרטים.

כי הכלל אומר – אם אוהבים, חייבים גם מה שלא חייבים. אם אוהבים את ה´ ואת עם ישראל, אז עושים הכל מאהבה מתוך התלהבות ולא יפריע לנו שזה הרבה פרטים וכו´

אני בטוח שיש כל מיני אוהדי כדורגל, שאין להם זיכרון מאוד חזק, אבל הם יודעים בדיוק איזה שחקן נמצא בכל עונה, בכל קבוצה, ומי המאמן, וכמה גולים הכניס השחקן הזה וכמה גולים הכניס שחקן אחר ומתי ואיך. איך הם זוכרים את כל הפרטים האלו?
הם פשוט אוהבים כדורגל. זה הכל. כשיש אהבה הפרטים לא מפריעים. להפך הם גורמים לאתגר.

[אז ת´כלס, אחרי כל ההסברים האלו.]
את כל כך חוששת שתגיעי למצב שבו כל הפרטים של ההלכה ישגעו אותך, אז מה לעשות?
אין ברירה, חייבים ללמוד אמונה.
חייבים ללמוד ולהבין מה זה עם ישראל ומה זה כל המצוות המשונות שלו. מי הוא ומה הוא? מה זה מיוחד בו. מה זו השבת ולמה צריך צניעות וכו´ מה זה ארץ ישראל ולמה צריך תרומות ומעשרות.
הייתי מציע ספרי אמונה לנוער, אולי נסי ספרים של הרב אבינר, יש לו המון ספרים בכל מיני נושאים חשובים, חלקם קלים יותר חלקם יותר מעמיקים, או כל ספר אחר.

אולי קחי לך משימה – בחרי כל יום או כל שבוע שאלה שמדברת אלייך באמונה מחברים מקשיבים, ונסי לראות אם את מבינה את התשובה. אם כן כתבי את השאלה ואת התשובה במחברת בשפה שלך, אם את לא מבינה את התשובה, נסי להבין מה מפריע לך בשאלה, וכיתבי גם את זה. אחר כך תוכלי לשאול מה שמפריע לך.
[ע"י לימוד אמונה תפתחי לאט לאט אהבה. אהבה עזה לעם ישראל, אהבה עזה לתורה, עד כדי כך שאפילו מצוות שאת לא יודעת מי אמר אותם ולמה, תרצי לעשות מכל הלב.]

את ממש צודקת, לקיים את פרטי ההלכה בלי ללמוד אמונה זה מעצבן מאוד מאוד. לכן ממש כדאי לך לעשות מאמץ וללמוד אמונה.

ועוד הערה קטנה. כתבת שבשמיים אומרים לו שהוא עבר עבירה חמורה מאוד וכו´.
את יודעת, בשמיים יש לנו אבא אוהב מאוד, הוא רחמן ולא כעסן, גם אם טעינו וחטאנו, הקב"ה סבלן מאוד כלפינו, בדיוק כמו אב ואם לילד.
אז גם אם טעינו פעם, לומדים, חוזרים בתשובה משתדלים לפעם הבאה, וזהו, לא צריך לקחת כ"כ קשה אנחנו בני אדם לא מלאכים…

וזה בדיוק מתחבר עם השאלה שלך על תרומות ומעשרות.
אני רוצה להביא לך עוד משל קטן. (אני מקווה שהמשלים שלי לא משמעממים..)
פעם היתה נסיכה שגדלה בארמון וחיה חיי נסיכות אציליים, עם מורים ומחנכים טובים שהתחילו ללמד אותה קריאה וכתיבה כיאה לבת מלך… והנה בגיל שמונה כאשר הלכה לטייל ביער היא נחטפה ע"י חבורת שודדים. השודדים לא ידעו שהיא בת המלך, וזה גם לא עניין אותם, הם הכריחו אותה לבשל, לנקות ולכבס להם. דבר אחד הצליחה הנערה לשמור איתה מבית אביה, עיפרון קטן.
המלך ניסה ללא הפסקה להציל אותה, אך לעת עתה לא הצליח למוצאה.
מרוב עבודה קשה הנערה התחילה לשכוח את בית אביה, היא אפילו שכחה כבר איך קוראים ואיך כותבים. אך היא זכרה דבר אחד. את אותיות האלף בית, לא את כולם אבל היא זכרה שיש אותיות מאלף עד האות יוד.
כל פעם כאשר היתה מתגעגעת לבית אביה היתה כותבת על דף קטן את אותיות האלף בית שזכרה כדי להיזכר בבית אביה. וזה חיזק אותה ונתן לה כוח להמשיך עד הזמן שתחזור לאביה לארמון.
אמנם השודדים היו צוחקים עליה, ולא מבינים. היו אומרים לה "את בכל מקרה לא יודעת לכתוב מה זה עוזר לך שאת כותבת את האלף בית? ועוד רק עד האות יוד?" אבל היא היתה יודעת בתוכה שזה נותן לה כוח והזכיר לה שהיא בת מלך.

התרומות והמעשרות כיום, הם באמת רק מזכירים לנו מצב מדהים, מתוק, נעים אצילי ומרומם שהיינו בו פעם. שהיינו בני מלכים. שהיה לנו מקדש.
אי אפשר להבין את עם ישראל בלי בית מקדש. אי אפשר להבין מה זה התורה בלי לראות כוהנים בעבודתם ולויים בדוכנם.
אז איך נזכור מי אנחנו ומה אנחנו? אנחנו עושים זכר למשהו גדול ואדיר שהיינו פעם. וזה התרומות והמעשרות.
בדיוק כמו הנסיכה שכבר שכחה לכתוב, אבל מה שהיא כן עושה, למרות שזה נראה מגוחך, נותן לה כוח להמשיך והזכיר לה שהיא בת מלך.
כך גם אנו ע"י התרומות והמעשרות, עם כל הפרטים שלהם, למרות שלפעמים זה נראה דל ומצחיק מבחוץ, מבפנים אנחנו יודעים שזה נותן לנו כוח, כי זה מזכיר לנו שאנו בני מלכים. זה מזכיר לנו שיום יבוא ונחזור להיות עם בית מקדש וכוהנים אמיתיים וכו´
נכון, היום לא כולם מפרישים, אבל כולם יודעים שהם צריכים לאכול ירקות ופירות שמישהו מעשר להם וכו´
הנה את רואה, בזכות החובה להפריש תרומות מעשרות, כתבתי לך על בית המקדש וכו´

אני מאוד מקווה שעזרתי לך ולא עייפתי אותך עם תשובה כ"כ ארוכה.

מקווה שהצלחתי לענות לך על הנקודות שכאבו לך, ושוב סליחה על האיחור בתשובה. במידה ולא, אשמח אם תשאלי שוב.

כל הכבוד לך שאת רוצה לחזת את הקשר שלך לתורה.

מעריך מאוד, חגי.