1.בזמן שבית המקדש היה קיים,והיה סנהדרין, מי היה מורה את ההלכה לעם ישראל? האם זה גורם אחד? הכוונה לכל ההלכות, מרגע שהאדם קם בבוקר ועד שהוא נרדם. כל מה שהיום אנו לומדים משולחן ערוך. הלכות השכמה, מודה אני, נטילות ידיים,תפילין, סעודה וברכת המזון, קידושין, עסקים, ביקור חולים,שבת, חגים,כשרות וכל ההלכות.
2.כיצד התבצעה טכנית הוראת ההלכה לעם ישראל?
א.מה היה התהליך של הוראת ופסיקת ההלכות?
ב.כיצד היה אפשר להעביר הלכות לכלל ישראל שלא היו אמצעי תקשורת המאפשרים העברה אמינה של הרבה מידע, להמוני אנשים ולמרחקים גדולים?
אשמח לקבל מידע. בתודה מראש.
שלום לך,
ראשית כל, אציין לשבח את העובדה שאתה מתעניין בשאלה זו, שאין רבים הנותנים עליה את הדעת. לדעתי, שאלתך שמהווה חלק משאלת הסמכות הכללית, הינה אחת מן השאלות הבסיסיות והחשובות ביותר, שכן היא משליכה על כל שאר השאלות. לפי התשובה לשאלה זו, נדע כיצד עלינו לנהוג בכל תחום, ומהו מקור הסמכות האמיתי והנכון.
ולעצם שאלותיך:
1. נדמה כאילו כבר הרמב"ם קרא את שאלתך, וענה עליה מפורשות:
"כשהיה בית דין הגדול קיים, לא הייתה שם מחלוקת בישראל; אלא כל דין שנולד בו ספק לאחד מישראל, שואל לבית דין שבעירו. אם ידעו, אמרו לו; ואם לאו, הרי השואל עם אותו בית דין או עם שלוחו עולין לירושלים, ושואלין לבית דין שבהר הבית. אם ידעו, אמרו להם; ואם לאו, הכול באין לבית דין שעל פתח העזרה. אם ידעו, אמרו להם; ואם לאו, הכול באים ללשכת הגזית לבית דין הגדול, ושואלין. אם היה הדבר שנולד בו הספק לכל ידוע אצל בית דין הגדול, בין מפי הקבלה בין מן המידה שדנו בה–אומרין להם מיד; ואם לא היה הדבר ברור אצל בית דין הגדול–דנין בו בשעתן ונושאין ונותנין בדבר עד שיסכימו כולן, או יעמדו למניין וילכו אחר הרוב, ויאמרו לכל השואלין כך הלכה, וילכו להם. משבטל בית דין הגדול, רבתה מחלוקת בישראל: זה מטמא ונותן טעם לדבריו, וזה מטהר ונותן טעם לדבריו; זה אוסר, וזה מתיר". (רמב"ם, הלכות ממרים פרק א הלכה ד)
דברי הרמב"ם מבוססים על מצוות התוכחה, האומרת:
"(ח) כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו (ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט (י) ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך (יא) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז ח – יא)
אם-כן, נמצאנו למדים שאכן גורם אחד היה מורה את ההלכה לעם ישראל – בית הדין הגדול שבלשכת הגזית אשר במקדש. בי"ד זה הורה הלכה בכל שאלה ושאלה, החל מהשאלות שציינת (השכמה, נטילת ידיים וכו') וכלה בהלכות גיטין, ממונות ונפשות. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב, ג'). הסנהדרין, בהיותם סמוכים למקום השכינה, הורו את דבר ה' לעם. מכאן נובעת סמכותם הגדולה, מן הקירבה הפיזית, וממילא הנפשית, אל מקום גילוי השכינה והשראתה. ולוואי ונזכה לראות ולחוות זאת שוב במהרה.
1. לגבי שאלתך כיצד התבצעה טכנית מערכת ההוראות:
