אני בכיתה יב ומתחילה לחשוב על שידוכים ועל חתונה.
הנושא הזה מאוד מעסיק אותי ואני מאוד רוצה להתחתן ומרגישה בשלה ההורים שלי יודעים שאני רוצה אבל לא לוקחים אותי ברצינות אז החלטתי לנסות בעצמי.
בזמן האחרון התחברתי לאתר היכרויות והכרתי איזה מישהו, כרגע זה עוד בשלב הראשוני שלפני הפגישה ודיברנו קצת בפלא ורוצים להיפגש.
ההורים שלי לא יודעים שאני בקשר עם אותו בחור ושהייתי מחוברת לאתר הזה אבל ממש חשוב לי לשתף אותם ואני יודעת שהם יגיבו לכל העניין הזה בכעס שנכנסתי לאתר הזה ושמשם הכרתי אותו. איך אני יכולה לומר להם על זה ושהם יקבלו ויבינו שמאוד רציתי להתחיל להיפגש ושלכן התחברתי לאתר הזה?
שלום יקרה,
מה שלומך?
אני לא יודעת אם התשובה עדיין רלוונטית לך, אך בכל זאת אענה עליה ואולי היא תעזור לך בהמשך.
ניכר משאלתך שדעתם של ההורים שלך חשובה לך. ההתחשבות בדעת ההורים היא אכן חשובה, בייחוד ברגעים משמעותיים כמו שאלה שאת נמצאת בהם. ההתחשבות בדעת ההורים היא חשובה מפני שלרוב ההורים מכירים אותנו ויודעים מה יהיה לנו טוב (נכון שיש חריגות) וגם יש להם ניסיון חיים שאין לנו. בגיל צעיר הרבה פעמים אנחנו מוּנָעים מרגשות ומתחושות ונמנעים מהסתכלות רחבה על המציאות ולכן המבוגרים, שבמקרה הנוכחי הם ההורים, מצביעים על נקודות שלא ראינו קודם. הגיוני מאוד שניעזר בהם ונקשיב לעצתם.
אבל מה קורה במצב שדעת ההורים אינה מוסכמת עלינו?
לפני שמכניסים אותם לתמונה ונכנסים להידברות אִתם, כדאי שתחשבי עם עצמך למה אני רוצה את הדבר הזה? למה הם מתנגדים לדבר הזה? ולמה אנחנו לא מסכימים אחד עם השני? בלי החשיבה הזו, יהיה קשה להתקדם ולהגיע להבנות הדדיות מפני שאת בצורה בעמדך והם בשלהם ואין מחשבה על הצד השני. ועוד שייתכן שאחרי שתחשבי על השאלות הללו תגלי שאולי את מסכימה עם דעתם ואולי תשני את דעתך… (מותר, זה קורהJ)
אחרי החשיבה הזו יהיה לך קל להתמודד מול הטענות שלהם. תוכלי כבר כשתספרי להם להציג בעצמך את הטענות שלהם ואת הטענות שלך נגד הטענות שלהם. בדרך הזו את מראה להם שאת יציבה ויודעת לקראת מה את הולכת. דוגמה להמחשה: הם טוענים שאת צריכה עוד לגדול, את אומרת להם לפני שהם אומרים את הטיעון הזה בפה: "אני יודעת שאני צעירה ויהיו כאלה שיחשבו שאני צריכה לגדול אבל אני חושבת…" כך הוצאת להם את החששות והמחשבות מהראש ושידרת מסר ´אני לא חוששת מהקושימהדבר הזה, אני יודעת לקראת מה אני הולכת´.
אז כן, כמו שהבנת, אני ממליצה לספר להם ואם הבנתי נכון, את מבינה שצריך וכדאי לספר להורים כזה דבר, בוודאי בגיל שלך. איך לספר? בדרך שנוחה לך, לכל הורה בנפרד, לתפוס אותם ביחד, איך שנוח לך! אני חושבת שכדאי לספר בהתחלה מכיוון שהם יקבלו תחושה שאת מתחשבת בדעתם באיזשהו מקום. כלומר אף על פי שאת לא מסכימה איתם, הדעה שלהם חשובה לך ואת רוצה שהם ידעו מה עובר עלייך.
הדברים נכונים בכל מחלוקת עם ההורים (ועם כל אדם אחר): חשוב לתת להם מקום וגם להראות להם שהדעה שלהם חשובה למרות אי ההסכמות ביניכם.
מקווה שהדברים יהיו לעזר. אם לא עכשיו, אז בעתיד.
מוזמנת להגיב על הנכתב כאן או לשאול עוד במייל שלי או באתר.
כל טוב,
רינת rinathaber@gmail.com.
