שלום, אני מדריך שבט ניצנים. יש לי שבט די גדול ובסך הכל רוב החניכים בשבט מגיעים די קבוע, אבל יש כמה חניכים שאני מודיע להם על פעולות והם אומרים לי שהם לא באים בגלל שההורים שלהם לא מרשים להם לבוא. איך גורמים להורים יותר לשתף פעולה עם מה שעושים בסניף ולגרום לחניכים לבוא יותר?
מדריך יקר, שלום.
יש שתי נקודות בולטות וחשובות בשאלה שלך, וחשוב שנבחין בהן כבר בהתחלה. האחת, אתה מכיר בעובדה שבסה"כ הצלחת לבנות קבוצה טובה ומתפקדת, שיש לה שגרה ונתוני נוכחות טובים. שנית, איתרת את המקור לבעיית החניכים שפחות מגיעים, וגילית שההורים לא מאפשרים להם להגיע. כלומר – להם עצמם יש עניין לבוא אבל מישהו אחר מגביל אותם. הצירוף של שתי הנקודות הללו יחד בהחלט משדר שליטה שלך במצב הקבוצה, וזו נקודת פתיחה טובה לטיפול בבעיה.
אין ספק שילדים לא מעטים "סובלים" מכך שיש להם כמה וכמה מחנכים: ההורים, מורי ביה"ס, המדריכים בתנועה… לעתים עלול להיווצר מצב שבו שניים מאותם מחנכים חלוקים ביניהם, וכך הילד כביכול "נקרע" בין שתי סמכויות חינוכיות. מבין הגורמים הללו לא אחת סובלת תנועת הנוער מנחיתות, כיוון שהילד מגיע אליה רק פעמיים בשבוע למשך שעות ספורות. מצד שני, לעתים ההשפעה של התנועה היא משמעותית בגלל החיבור החזק של החניך אל הסביבה החינוכית הצעירה, לעומת הנוקשות והפורמליות של בית הספר הממוצע.
אז ראשית כל, קשר של המדריך עם ההורים הוא בהחלט השקעה כדאית. הוא יכול להביא ליותר מחויבות ושיתוף פעולה מצד ההורים, וגם לספק למדריך תמונה ברורה יותר של החניכים שלו והסביבה הביתית והמשפחתית בה הם גדלים. אמנם לא תמיד ההורים פתוחים לשיתוף פעולה כזה, אבל רובם ודאי שלא ייזמו אותו. ולכן אתה כמדריך בהחלט יכול לעשות לך מנהג להרים טלפון אל הורי החניכים שלך אחת לכמה זמן, ולברר מה נשמע. אתה יכול לספר להם קצת על התפקוד של ילדם בקבוצה (בעיקר דברים חיוביים, אם אפשר…), לעדכן אותם במתרחש בסניף ובאירועים שצפויים להתקיים בקרוב, וגם להתעניין במה שיש להם להגיד. שמירה על קשר רציף גם אם זה טלפון קצר פעם בחודש, יכולה בהחלט להגביר את רמת המחויבות של ההורים כלפיך וכלפי הקבוצה, לתרום לתחושת מעורבות מצידם, ולסייע לך בעתיד במידה ותזדקק לשיתוף פעולה מצידם. אתה יכול לסמן לעצמך אילו הורים נוטים יותר לשתף פעולה ואילו נוקטים בגישה חשדנית או נמנעת בהקשר של הקשר איתך.
אז מה אפשר לעשות לגבי ההורים שנמנעים מלשלוח את ילדיהם לסניף? הדבר הראשון הוא כמובן לדבר איתם ולנסות לשמוע מהם מה הסיבה. ייתכן שחלק מהם מודאגים לגבי השעות שבהן החניכים שוהים בסניף, לגבי חציית כבישים סואנים בדרך אליו או בעיות בטיחות אחרות שיש בסביבתו. אצל אחרים הסיבות יכולות להיות אידיאולוגיות: חוסר היכרות מספקת עם התכנים והערכים של הסניף או חוסר הסכמה עם הערכים הללו. כך או כך, להסבר מרגיע וידידותי מצידך יכולה להיות השפעה ניכרת על החששות של ההורים, ועצם העובדה שצילצלת אליהם והתעניינת בחששות שלהם תורמת לך נקודות זכות לא מעטות. ככל שתדע יותר על הסיבות שבגללן ההורים נמנעים לשלוח את הילדים לסניף, תוכל לתכנן באופן חכם יותר כיצד לטפל בבעיות שהתגלו.
לסיכום: כשאנחנו חושבים על הדרכה אנחנו מתבוננים בעיקר בפעילות של המדריך עם חניכיו ברחבי הסניף. אבל חלק מההדרכה היא גם התייחסות לסביבה היותר רחבה של החניכים, וזה כולל גם את בית הספר ובעיקר את ההורים ששולחים אותם לסניף, משלמים מיסי חבר, ומאפשרים להם לצאת לטיולים ולמחנות למשך מספר ימים. שמירה על קשר עם ההורים חשובה גם לתחזוק שוטף והפגנת רצינות ואחריות שלך כמדריך, וגם לטיפול בהורים המתנגדים להשתתפות של ילדיהם בפעילויות שונות בקבוצה. חשוב לזכור שייתכן שבמקרים מסוימים הצדק עם ההורים, ולעתים ישנן סיבות שלא ידועות לך כמדריך שבגללן באמת לא כדאי לילד להגיע (למשל מצב בריאותי מיוחד). ולכן כדאי לנסות ולשוחח עם ההורים באופן רגוע ולהאזין להם, וכך ללמוד יותר על המצב.
בהצלחה!
אוהד
Ohadspt2@gmail.com
