שלום!
בשבט שלי, בעקרון, אני חושבת שאני נחשבת די דוסה.. אני מסתובבת עם כל אלה שהם "לא" ולא עם אלה ש"כן", אבל אני פשוט יודעת שאני.. איך להגיד? יותר חזקה מהם.. אני יודעת שאני לא יכולה לשפוט מה קורה בפנים באמת, אבל אם נדבר רגע על חיצוניות ומה שמשדרים אז כן, אני יותר חזקה.
כל החברות הכי טובות שלי וממש כולן, הולכות עם חולצות קצרות, לא שומרות נגיעה וכו'.. אני היחידה מבין כולנו שעושה את כל זה, ובהתחלה זה היה פסדר, לא הרימו גבה בכלל ושומדבר, אבל לאט לאט זה פשוט הולך ונהיה קשה יותר ויותר.. אני יודעת שזה נכון ללכת עם שלושתרבעי, אבל אני תמיד היחידה.. ולראות את חברות שלי הולכות עם כאלה חולצות יפות, זה ממש קשה.. אני יודעת שצריך לשמור נגיעה, אבל כשכולן לא.. וכשיוצאים לאן שהוא חברות שלי בכיף יקנו שייק או אייסקפה או משהו במקום בלי תעודת כשרות, ואני לא יכולה.. לא חושבת שזה נכון.. אבל תמיד אני מרגישה רע שלפעמים מוותרים בשביל שאני ארגיש טוב, וגם לפעמים באמת אין לי איפה לאכול באיזור, וזה מתסכל.. זה רק אייסקפה!!! אבל אני יודעת שאסור וזה עושה לי רע.. אני מפחדת שתכף יתחילו להגיד מאחורי הגב שלי, "אין לי כח ללכת איתה.. היא עם הקונצים שלה"
חברות שלי ממש לא יורדות עלי שאני דוסה או משו כזה, אבל זה הכל ההרגשה שלי.. בפנים, זה צובט!
אני לא צריכה שתסבירו לי למה צריך לשמור נגיעה ללכת עם שרוול ולא לאכול במקומות לא כשרים, את זה אני יודעת בעלפה, ואני גם מאמינה זה באמת! אני רק צריכה חיזוק.. אני מרגישה שאני ממש קרובה ללכת עם קצר, "רק" לשתות משהו במקום בלי תעודה.. רק לתת כיף לידיד.. ואני לא רוצה!!!!!
סליחה על האורך.. ותודה רבה מראש:)
שלום לך יקרה!
קודם כל- אני ממש מצטערת על העיכוב בתשובה. זה השאריות של ההתארגנות אחרי החגים שקצת הוציאו אותנו מהשגרה. אז שוב סליחה.
אני קוראת את השאלה שלך ואומרת לעצמי: "וואו, איזה כוחות יש לבחורה הזאת!"
זה מדהים בעיני איך את מצליחה להחזיק מעמד, גם אם קשה, בסביבה שלא כל כך כמוך.
איך, למרות השוני, את עדיין מאמינה בדרך שבחרת ומשתדלת כל הזמן לא לסטות ממנה.
איך את מודעת ומרגישה את ה"אוטוטו נפילה" שיכולה להיות ומבקשת עזרה.
אני לא מכירה אותך, אבל אני בטוחה שאת בנאדם מאד מיוחד וחזק. אשרייך!
ואת מתארת קושי.
קושי שכבר אי אפשר להתעלם ממנו.
כמו שכתבת: "אני מרגישה שאני ממש קרובה ללכת עם קצר, "רק" לשתות משהו במקום בלי תעודה.. רק לתת כיף לידיד.. ואני לא רוצה!!!!!"
אז השאלה היא מה עושים.
אני בטוחה שאת לא רוצה לעזוב את החברות האלה.
למרות שאתן לא הולכות באותה דרך, הן עדיין חברות שלך.
לנתק קשרים וזהו זה כנראה לא הפיתרון.
אבל מצד שני- החברה משפיעה.
ואני לא צריכה לספר לך עד כמה.
תחום שלם בפסיכולוגיה נקרא "פסיכולוגיה חברתית" והוא עוסק בקשר בין האדם לחברה-
איך החברה משפיעה עליו ואיך הוא יכול להשפיע עליה.
אדם נולד לחברה מסוימת, שכמו המשפחה, מעצבת את אופיו ותורמת למי שהוא.
אבל כשהאדם מתבגר ומתחיל לבנות את עצמו בצורה עצמאית הוא צריך גם לחפש לו את סוג החברה שהוא [רוצה] להשתייך אליה.
הוא כבר צריך לבנות לעצמו חברה של אנשים שנמצאים איתו במטרה משותפת, עם ערכים דומים.
אחרת הוא ילך לאיבוד.
אנחנו יצורים חברתיים שרוצים קשר עם אנשים.
ולכן חשוב מאד לראות איזה קשרים אנחנו יוצרים ועם מי.
אני הייתי מציעה לך לא לעזוב את החברה שלך עכשיו, אבל כן לנסות ליצור לעצמך עוד חברה
חברה אחרת, חברה בה כולכן שואפות לאותן מטרות, רוצות את אותם דברים.
לא כתבת בת כמה את, אבל מסגרת של סניף אחר, הדרכה, התנדבות במקום מסוים יכולה להוות לך חברה שאת מאמינה בדרך שלה, חברה שמקדמת אותך.
תחפשי באזור שאת גרה בו איזה מסגרות חברתיות יש ולמה את יכולה להצטרף.
הכי מומלץ זה גם מסגרת התנדבותית, שם גם תרגישי שאת תורמת חוץ מהקבלה שלך מהחברה.
ולמרות כל זה תמיד תישאר השאלה: "מה, אבל לא עדיף שאני אשאר שם ואנסה להשפיע עליהם?"
אז התשובה זה שזה תלוי.
זה תלוי באדם, בגיל, בזמן, במקום.
לא תמיד זה נכון.
כדי להשפיע באמת, צריך למצוא גם מקום ממנו תוכלי [לקבל, להתמלא].
אם לא תתמלאי במקום אחר, לא תוכלי גם לתרום, אלא להיפך- תהיי מושפעת.
ואני מצרפת פה קישור בקשר לשאלה הזו- מתי נכון להגיע לחברה כדי להשפיע:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=571
