שלום לכל הגולשים,
הנושא החודשי שלנו הוא החופש הגדול, כולם מוזמנים להיכנס למאמר הפתיחה – מטבעות זהב או שוקולד?
http://www.makshivim.org.il/n_show.asp?id=21480
אנחנו שמחים לפרסם כאן את ה'טיפ' החודשי הראשון, שנכתב על ידי אחת מגולשות האתר.
חשבתי שהחופש הוא זמן מתאים למימוש כל מיני רעיונות עליהם אנחנו לומדים, ובהקשר הזה אני רוצה לכתוב משהו ששמעתי לאחרונה מרב האולפנה שלי, שמבטא את העניין הזה, לגבי המשמעות של צבעי הציצית – תכלת ולבן.
הצבע של רוב חוטי הציצית הוא לבן, צבע שמסמל את המחשבה הטהורה, הכוונות הטובות וכו'. לדוגמא: אני חושבת שמאד חשוב לכבד את ההורים, אני מאד אוהבת את הקב"ה ורוצה לקי'ים את מצוותיו, אני חושבת שמאד חשוב להתנדב בחופש (ובכלל..) בכל מיני מקומות, ועוד..
אך כשכל זה נמצא רק במחשבה, זה טוב ויפה, אבל לא מספיק. מה זה עוזר שאני מאד אוהבת את השי"ת אבל כשאני ניפגשת עם חברה אני חי'יבת חי'יבת חי'יבת לספר לה מה קרה אתמול עם רוחמי! נכון שזה לשון הרע ושהקב"ה ציווה אותי "לא תלך רכיל בעמך" אבל אני ממש ממש חי'יבת…. ונכון שאני יודעת שצריך לכבד את אבא ואמא ואני באמת רוצה לכבד אותם, אבל בדיוק אמא עיצבנה אותי ולא הרשתה ללכת לסניף כי אני צריכה לנקות את החדר, ונכון שזה חשוב מאד ללכת להתנדב אבל אני רוצה להנות בחופש, וללכת לבריכה, ועם חברות, וכו'…
את הציצית עוטפים בחוט תכלת שמזכיר את השמי'ים, ומסמל את המעשים. ככה אני מורידה את המחשבות הטהורות שלי לידי מעשה, ולא משאירה אותם רק בתאוריה. אנחנו צריכים לדעת לקשר את המעשה עם המחשבה. זה לא מספיק שתהיה לי כוונה טובה, למרות שכוונה זה דבר מאד חשוב! ואומרים שאם לאדם היתה כוונה טהורה ואמיתית לעשות מצווה, והיה אנוס (=דבר שנכפה עליו), ולכן לא עשה את אותה מצווה, עדיין נחשב לו כאילו עשה אותה, כי הכוונה היא העיקר, אבל זה במקרה שלא היתה לאדם בחירה, הוא לא לא עשה את המצווה בגלל שלא רצה לעשותה, אלא בגלל שנכפה עליו.. וכאן זה שונה… כאן יש לאדם בחירה חופשית, ואם אתה באמת אוהב את השי"ת אז אל תשאיר את זה רק בעיקרון, בתאוריה, אלא תעביר את זה גם לידי מעשה-תעשה מצוות, ולפני כל דבר שאתה עושה תחשוב 'האם ה' י'הי'ה מרוצה ממעשה זה?'
לכן בציצית קושרים גם חוט תכלת, ללמד אותנו שלמחשבה צריך לצרף גם את המעשה..
ועוד משהו:
האדם הוא כמו פר
