שלום;) אני עולה לכיתה י עכשיו והשנה הזאת היתה ממש לא פשוטה עד שהחלטתי לעבור שנה הבאה לאולפנא אחרת לאולפנא עם פנימיה , זה היה ממש לא פשוט לשכנע את ההורים שלי שיתנו לי ואחרי זה בכלל להתקבל אליה ועכשיו אחרי שהתקבלתי ואחרי שהכל פתאום נהיה רגוע מתחילות לעלות החששות של אם לא יהיה לי קשה שזה פנימיה ? או המרחק.. ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו אני חייבת לעבור כי אין לי אולפנא אחרת קרובה וגם ממש רציתי את האולפנא המסויימת הזאת .. אבל עכשיו אני פתאום מפחדת מהמעבר הזה .. מה לעשות ? אשמח לעצה איך להתגבר על הקשיים האלה של ההתחלה
תודה 😉
כלכך טבעי. הכי טבעי בעולם שזה ככה.
הפחד מהלא ידוע גורם לנו לפעמים לרצות להישאר במוכר, ידוע ולא טוב לנו.
זוכרת את הקישואים והאבטיחים והדגה חינם שעמ"י נזכרו שהם אהבו במצריים?
אז זה בדיוק זה. לפעמים החוסר וודאות מכה בנו, וגורם לנו להרגיש סוג של חרטה על החלטה שלנו שלקחנו באופן מושכל.
הרי כל היום אנחנו רק מחליטים החלטות – מה ללבוש בבוקר, ואם איזה שרוולון זה יותר מתאים, ואם ללמוד קודם למבחן או לעשות את העבודה, או לסוע לשבת לדודים או ללכת לסניף וזה מתחיל בדברים הכי קטנים ומגיע לדברים הכי הרי גורל בחיינו.
זה לא יהיה הגזמה לומר שחצי מהזמן אנחנו מתעסקים בזה לכאן או לכאן, ככה או ככה.
הסוד הוא לדעת שהרבה פעמים אנחנו לא בוחרים בין טוב לרע, יש איזה אשליה שאם נגדיר ככה ת´דברים אז יהיה קל יותר להחליט. אלא שהרבה פעמים הבחירה היא בין טוב לטוב, אלא שאת צריכה לבדוק מה מתאים לך לסיפור חיים שלך עכשיו. איפה הלב שלך נמצא.
כי הסיפור זה ללכת עם ההחלטה שלך עד הסוף בלי לפזול לצדדים של היצר הרע שעושה לך עיניים, ומתחיל לנגוס לך בהחלטה שלך ולמרקר כל מיני צדדים שלא שמת לב אליהם באופציה ב´.
והכי חשוב, אחרי שהחלטת, אז להחליט שאת הולכת עם זה.
ואת לא הולכת לשם מחוסר ברירה, כי עכשיו אין לך אולפנה אחרת, אלא בגלל שכשהחלטת הרגש היה במרחק סביר, והשכל עבד טוב, והחליט שהכי טוב לך ללכת לשם. זאת הייתה בחירה לא חוסר ברירה.
תיזכרי ברגעים שהביאו אותך להחלטה הזאת, ותשמחי בהם.
תשמחי שאת הולכת למקום שליבך חפץ, כי רק במקומות מהסוג הזה אנחנו מצליחים לקבל.
ותתפללי לכל הטוב הזה שאת עומדת לקבל, ויהיה בסדר גמור 🙂
בהצלחה גדולה גדולה,
נעמה
חברים מקשיבים