שלום רב!
לפניי כמה ימים במהלך המחנה החלטתי להתחיל לשמור נגיעה. ואני מאוד שמחה עם זה שסוף סוף החלטתי לקבל את זה על עצמי.
כמה ימים אחרי המחנה נפגשנו כמה חבר'ה לראות סרט אצל מישהו בבית ואני ישבתי ליד בחור הייתה בינינו כרית ובמהלך הסרט הוא שאל אם הוא יכול לשים ראש על הכרית ולהישען עליי והרשתי לו.
[לא נגענו!] השאלה שלי היא כזאת האם זה שהוא נשען עליי עם הכרית והיה בינינו חיבור מסויים ושאני הרשתי את זה. אולי אני גרמתי לו לחטוא בזה שהסכמתי.=[הוא גם שומר נגיעה אגב.] אני מתחרטת על מה שעשיתי ויש לי מצפון גדול על זה יכול להיות אולי שגרמתי לו לעבור עבירה..חמורה מנגיעה..
לשואלת שלום,
קודם כל – ישר כח אדיר על הרגישות לעשיית רצון ה', ועל ההחלטה הנפלאה שקיבלת. אין לי שום ספק שהבית שתבני בעזרת ה' כשיגיע הזמן – יהיה בית הרבה יותר איכותי.
את צודקת שיש בעיה עם זה שהבחור שם את הראש על הכרית שנמצאת עלייך, לא מצד 'נגיעה' כי אין כאן נגיעה, אלא מצד הקירבה הנפשית שנוצרת מחמת כך. גם אם אצלכם במקרה לא נוצרה כל הרגשת קרבה נפשית, אסור לעשות מעשים שבמהותם מקרבים.
כל הכבוד שאת מצטערת על כך. ביחס לכך אני רוצה לומר שני דברים:
א. העוצמה הרוחנית החיובית של ההחלטה הטובה שקיבלת היא גדולה הרבה יותר מהעוצמה הרוחנית השלילית של המקרה הספיצפי הזה, ולכן את צריכה לשמור על פרופורציה בהרגשה שלך – לשמוח על ההחלטה הטובה הרבה יותר מאשר להצטער על המקרה הלא טוב. אם כי שוב, שני הרגשות הם נכונים והם במקום
ב. אני חושב שכיון שאת מצטערת על כך, אינך צריכה להמשיך ולחשוב על כך. הרי אין דבר העומד בפני התשובה! פעם קראתי מאמר חסידי, שהקב"ה אינו תובע את האדם על כך שנכשל, אלא על כך שלא הצטער, שלא היה איכפת לו ושלא חזר בתשובה. אין כאן 'ווארט' אלא אמת עמוקה מאוד.
שיהיה לך רק טוב,
בהצלחה רבה בחיים ובעבודת ה',
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il
