החרדים והדתיים לאומיים

בס"ד

שלום וברכה,

קיבלתי שאלתך הכואבת, כואב לך על היחס המזלזל שאת חשה מהמורים כלפי ציבורים כאלו ואחרים בעם ישראל, ואת צודקת, כאבך כאב נכון. וב"ה שאת רגישה וזה כ"כ מפריע לך, אל תאבדי את הרגש הטהור והנקי שלך. ביחס לשאלתך, אני חושב שהכתובת הנכונה היא לפנות למורים ולרבנים שמהם את שומעת את הטענות הללו, ומהם לקבל תשובות. לא יהיה נכון עבורי לתרץ דברים שלא אני אמרתי ואיני יודע את כוונותיהם. מה שאוכל לעשות, זה לשער. לשער למה הם מתכוונים, לשער מה הם טוענים ועל פי זה לענות תשובות. אך אני שוב מדגיש, חשוב וניתן לפנות למורים, כמובן מתוך דרך ארץ ורצון ללמוד, ולשאול אותם ישירות.

העלית בשאלתך את טענת המורים שאצל הציבור הדתי ישנם המון התמודדויות בניגוד לחילוניים ולחרדים. ואת הטענה שהציבור הדתי הוא הזרם הנכון, והדרך בה הולכים החרדים היא טעות. למרות שאיני מסכים לטענות הללו, אנסה להסביר אותם.

חז"ל אומרים, ביחס למחלוקות "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", דהיינו, לכל צד במחלוקת יש נקודה של אמת, כל צד מציג דרך בעבודת ה´, ובכל צד יש נקודה חיובית, וכך גם היחס שלנו להבדל בין הדרך של החרדים לדרך שלנו. אך הטענה המועלת באה להדגיש את הקונפליקט שקיים בציבור הדתי, הקונפליקט היום יומי, וכוונתי לכך שיחד עם הדבקות בתורה וקיום המצוות בעולם הדתי יש פתיחות גדולה לעולם המודרני והמתקדם. פתיחות זו טומנת בחיבה סכנות רבות, לפעמים אפשר להימשך אחריהם. לכאורה הרבה יותר קל לחסום לעצמנו את העולם החדש, המודרני, המשכיל, ולהיות שקועים בתוך ארבע אמות של הלכה, דהיינו רק בתוך הקודש, בתוך הישיבות, וממילא אין פיתוי והתמודדויות מול העולם הגדול. אם לדוג´ אנו קונים רק פלאפונים כשרים, גרים רק בשכונות נפרדות, לא משתמשים במחשב וק"ו לא באינטרנט, לא נמצאים בחיכוך מתמיד עם העולם החילוני האוניברסיטה ובעבודה, אז העולם יותר קל, ובדר"כ ישנם פחות נפילות. אך ברגע שאנחנו פותחים את עצמנו, גרים עם כולם, משתמשים באינטרנט, לומדים ועובדים עם חילונים באוניברסיטאות ועוד ועוד, אז ההתמודדויות הם הרבה יותר קשות. איני אומר מה עדיף, יכול להיות שבאמת עדיף להיסגר בתוך ה"גטאות" ולהישאר חסומים מהעולם הרחב, איני מכריע בכלל, ובמיוחד שיכול להיות שזה תלוי באופי של אדם כזה או אחר, אבל זו התמודדות גדולה.

נכון, לכולם יש התמודדויות של פרנסה, יצרים, משפחה ועוד. אך אלו הם התמודדויות פרטיות, שקיימים לכל אדם באשר הוא אדם, לא משנה אם הוא דתי, חילוני או חרדי. בציבור הדתי ישנו התמודדות נוספת, התמודדות ציבורית.

אנסה להבהיר את עצמי בצורה אחרת, דרך משל: מה יותר קל, להרים דגל אחד עד למעלה מונף לגאון ולתפארת, או להרים שלוש דגלים כאחת מונפים בגאון וכו´. ברור שיותר קל להרים ולעמוד איתן עם דגל אחד. והנמשל הוא ברור, הציבור החרדי, מניף בגאון את דגל התורה ואיתו הוא הולך בכל חייו, וב"ה מניפו לגאון והעוז. אך הציבור הדתי מנסה להגביה שלוש דגלים, את דגל התורה את דגל ארץ ישראל ואת דגל אחדות עם ישראל, שכולם חשובים מאין כמוהם. וכשמנסים להרים הרבה אידיאלים יחדיו, ולהשפיע אותם לציבור הרחב, זה יותר קשה. יותר קשה שכולם יהיו מושלמים. וזה התמודדות יום יומית, התמודדות שבנויה בתוך הציבור, לא משהו פרטי, אלא משהו כללי יותר.

מה שניסיתי לומר כאן, לנסות להסביר, שלציבור הדתי ישנם התמודדויות רחבות יותר שאינם מגיעות לפתחו של הציבור החרדי. ומעבר לניסיונות הפרטיים-אישיים שיש לכולנו, יש ניסיון כללי לשלב בחיינו היום יומיים קודש וחול. ממילא מובנת הטענה שבציבור הדתי יש הרבה ניסיונות, ניסיונות כללים שאיתם צריך להתמודד. ושוב אני מדגיש, כולם אהובים לפני המקום, לכל אחד דרך ושביל מיוחד בעבודת ה´, ואת זה צריך לזכור.

אני חוזר ומציין שכדאי שתפני למוריך ורבותיך בשאלה זו. אני מקווה שעזרתי, אם עדין יהיו לך שאלות בתחום זה או בכלל, אשמח אם תפני אלי למייל המצורף מטה.

ברכה והצלחה!
יהושע
Yehoshua23@gmail.com