היהדות לא אמורה להיות דת יפה?

שלום לך.
אני יודע שזאת לא הייתה המטרה שלך ושלא התכוונת, אבל אין לך מושג כמה השאלה שלך שמחה אותי וכמה כוחות ואופטימיות היא נסכה בי והנה, מסתבר שלפעמים בלי כוונה אנחנו בתור משיבים, מקבלים כוחות וזריקת צבע אופטימית לחיים משאלות כאלה, כמו שלך.

ראיתי את השאלה שלך ותרשי לי לומר לך שיחד עם כל השאלות שהעלת לא יכולתי שלא לראות גם כנות אמיתית, שנובעת ממקום גבוה ופנימי וזה דבר שתמיד מחמם ת´לב לראות שעוד יש כוונות ורצונות כאלה,
אז קודם כל ולפני שנתחיל בכלל, כבר עכשיו, אני אומר לך שלפעמים אנחנו לא צריכים יותר מידי כדי לדעת באיזה בן אדם מדובר ואיפה הוא פחות או יותר נמצא ואת גברת צעירה, למרות שייתכן שלא כל כך תסכימי איתי
כי אחרי הכול את לא מבינה למה הכול אסור ומזה בכלל הדיכוי הזה, את נמצאת במקום הרבה יותר וגבוה ממה שנדמה לך.
רק תחזיקי מעמד ותראי שבסוף כל התסכול והכאב הזה היו שווים בשביל להגיע לאן שהגעת.
נו, אז מה את אומרת?
למה הוא בעצם עושה לנו את זה?
מה ביקשת כבר?
לצאת קצת עם ידידים, תוך כדי הקפדה כמובן על לבוש כמו ´דוסית אמיתית´, ולהעביר כמה דחקות בכיף?
באמת…זה מה שישבור אותו, את הקב"ה?
זה באמת כל כך כואב לו?
מה, הוא לא רואה כמה קשה לנו ככה?
אין לנו לב, רגשות, יצר? רק לחילוניות מותר לעשות קצת ´פאן´?
ובכלל את צודקת…
את מצידך מנסה לדבר אליו, מתפללת באמת בכוונה והוא…כלום, אוויר, ריק.
מסכים איתך לגמרי.
ככה באמת אין מצב שהיהדות תהיה יפה.

אז בואי נראה ביחד כמה דברים ואולי אחרי מחשבה נוספת הדברים ייראו באור אחר, מובן קצת יותר.
אז למה אי אפשר לצאת בראש שקט תוך שמירה כמובן על כל כללי הלבוש, עם בנים חמודים מהשבט או מהסניף?
יודעת מה…
בואי נגיד שעכשיו אומרים לך:
את רוצה היתר לצאת?
אין בעיה, קיבלת!
מה שבא לך וכמה שבא לך.
או שאולי יותר פשוט, לכי שניה אחת לצד ופשוט תסתכלי על אותם בנות שבלי שום חשבון יש להם אלף ידידים.
את מסתכלת על הפלפון שלהם ורואה רשימה של בנים ארוכה כמו הגלות, ובכלל באיי סי ובמסנג´ר, לחטוף כאב ראש, כמה בנים, ועם כולם הן זורמות והכול בסבבה.
אף פעם לא משעמם להם, תמיד צחוקים ודחקות, תמיד נמצא אותן ליד כמה חמודים כאלה, שגם זורמים בכיף.
החיים הטובים.
אז דבר ראשון, את צריכה לצאת מתוך נקודת הנחה שאין אף אחד בעולם שרוצה לעשות לך יותר טוב ושתהני פה, בעולם הזה, חוץ מהעולם הבא,יותר מאשר הקב"ה.
ואנחנו גם יודעים עוד משהו, שהוא ורק הוא מעצם היותו היוצר שלנו, יודע ומבין איך ובאמצעות מה נצליח להגיע לאותו אושר מיוחל.
חשבת פעם מה המשמעות של כל אותם צחוקים ודחקות שבת שלא שומרת על ההלכות האלה ושכן יש לה אלף ואחד ידידים שמבלים איתה, חשבת פעם באמת מזה אומר?
בואי ננסה באמצעות משל להבין טוב יותר את הדבר:
היית פעם בחתונה?
אז תמיד בחתונות יש את הבר בחוץ.
בבר הזה בדרך כלל, יש המון המון מאכלים שונים, עוגות למיניהם, בורקסים, דברים של ´עזרה ראשונה´, מתאבנים.
אנחנו לא הולכים להיות שבעים, מה פתאום.
אנחנו רק מנשנשים, את יודעת, בינתיים כזה.
ממש רעבים, אז ככה בשביל להשקיט קצת את הרעב שלנו אנחנו חוטפים פה משהו, שם משהו, שתייה קלה, והדבר הזה נראה ממש ממש טעים אז, נלך גם עליו.
ככה, בצורה כזו יוצא שעד שאנחנו מגיעים למנה הראשית, אנחנו מסתכלים עליה במבט כזה של תסכול:
אם לא היינו מנשנשים מקודם היינו טורפים אותה אבל מה לעשות אנחנו כבר לא ממש רעבים.
באסה.
עכשיו, הנמשל פחות או יותר אמור להיות לך ברור.
הרגשות שלנו, החיוכים שלנו, המגע, הצחוקים אלו הכול דברים שקשורים למאגר של הלב שלנו.
ברגע שאנחנו מתחילים לחשוף אותם לפני הזמן, לחייך לבחור הזה, ולצחוק עם הבחור ההוא, אחר כך כשנרצה אי"ה להביא משהו לבחור האמיתי שלנו, שלך, לאותו אחד שכבר תרצי סוף סוף להקים את הבית שלך איתו ביחד, פתאום תגלי שזה כבר לא כל כך מרגש כמו שחשבת שיהיה.
למה?
כי נכון, זה היה אמור להיות באמת מרגש להחליף מבטים כאלה בעיניים שרק את ובעלך מבינים, אבל מה לעשות שלפני שנתיים כבר עשית אלף ואחד ´עיניים´ לכמה וכמה בחורים מהסניף ואת כבר מיצית כבר את החוויה הזו.
לצחוק ולדבר סתם בטלפון עם האחד שלך, בהחלט יכולה להיות חוויה נעימה ויחודית, אבל כבר שכחת לכמה בחורים המס´ שלך הגיע ואיך לילות שלמים העברת בהחלפת חוויות עם כאלה שכבר שכחת את השם שלהם.
אז מה בעצם את שואלת?
למה הקב"ה בא ואומר לך:
תראי, בגלל שאת הבת שלי, ואני באמת אוהב אותך ורוצה שיהיה לך אי"ה הכי טוב שבעולם ביחד עם בעלך, אז אני מבקש ממך שאת התיאבון הריגשי שלך, תשמרי רק לו ואל תבזבזי את זה על במבה וביסלי?
הרי כשאת מגיעה למסעדה, ואת ממש ´מתה´ מרעב, את יודעת ששוה לחכות, בגלל שאז זה יוצא הכי טעים.
הם שם במטבח, עובדים על זה עכשיו.
טורחים על כל פרט ופרט, הופכים את המאכל עוד פעם שיצא ממש טוב.
ובעצם, שווה לך לחכות.
במבה מהמכולת אפשר לפתוח תמיד. גם ביסלי.
אבל זה פחות או יותר ההבדל בין בת, שמחכה (למרות שזה מאוד קשה ויכול להיות מתסכל ומפוצץ)לאחד שלה, לחתן שלה כי היא יודעת שהם שם בשמיים, ממש עכשיו, עובדים עליו, על המיועד שלה.
לבין בת, שלא יכולה לחכות ושורפת לה את כל ה´תיאבון´, הרגשות על בחורים שמחר חצי מהם בכלל ישכח איך קראו לה.
ישנה נקודה נוספת והיא אומרת שאין אפוטרופוס לעריות.
כלומר מהדברים האלה, מהצחוקים הפשוטים והתמימים האלה, הדרך לעבירה הרבה יותר קצרה ממה שאת חושבת והדברים באמת בדוקים וידועים.
אני גם אגיד לך עוד משהו.
מתוקף עבודתי כמדריך חינוכי, אני נפגש בדיוק עם אותם חברה שאת מדברת עליהם, עם אותם בנים שבנות בגיל שלך רק רוצות להיות ידידות שלהם ותאמיני לי את לא רוצה לדעת באיזה יחס ואיך הם בכלל רואים את כל הדברים האלה.
הרי אנחנו לא מדברים כאן על קשר בריא לשם נישואין אלא על אותם דברים קלילים שנועדו להעביר את הזמן בכיף ודווקא בקשרים האלה מתגלה הפער הכל כך גדול בין בנים לבנות.
בנות בדרך כלל בטוחות שהמון מהקשר בנוי על צד ריגשי בעוד שהראש של הבנים מונח בכלל בדברים אחרים.
אז אם תחשבי על כל העניין תגלי בעצם שכל ה´איסור´ הזה, לא נועד אלא רק כדי לשמור על האוצר הזה שנמצא בלב שלך ויכול להישרף כל כך מהר.
ישנו הסיפור המפורסם, אומנם בגלישה קטנה שמספר על זוג נשואים טריים, שאמרו שבחדר ייחוד, הם רק ישבו והחזיקו ידיים ובאמת שהם לא היו צריכים יותר מזה.
כלומר, בגלל שהם הצליחו לשמור על עצמם כל כך טוב וללכת לפי הדרך וההוראות של התורה, הם הגיעו למצב כל כך יפה ובריא שכל אחד הביא איתו את מטען הרגשות שלו בצורה כזו, שאמורה לדאוג ולשמר את חיי הנישואין שלהם למשך שנים בצורה שהמון זוגות יכולים רק לחלום על דבר כזה.
וזוג שלא שמרו לפני כן על שמירת הנגיעה או במקרה של השאלה שלך, שכן שמרו על כל אחד מביא איתו את ה´ידידים והידידות´ שלו, מגיע לסוף המסלול שחוק לגמרי.
אחרי הכול הלב שלנו מושפע מהכול וכל דבר כזה, כל קשר כזה רק שוחק ושורט אותו, לא חבל?
לגבי השאלה השנייה שלך, שאת לא מרגישה אותו.
הרי זה לא שיש לנו כפתור, ואנחנו לוחצים עליו ומיד יוצאת לנו תשובה.
את צריכה לצאת מתוך נקודת הנחה שאין תפילת אחת, דמעה אחת, אנחה אחת שלך, צעקה חרישית אחת, שיוצאת ריקם והולכת לאיבוד.
אין דבר כזה אצל הקב"ה.
ולפי השאלה שלך, ניכר שהקב"ה נמצא עמוק עמוק בלב שלך, כמו שאמר הרבי מקוצק כשהיה בן שלוש ושאלו אותו היכן נמצא הקב"ה, אז הוא אמר:
שהקב"ה נמצא איפה שנותנים לו להיכנס.
וניראה שאת נותנת לו להיכנס.
רק מה, את לא רואה את זה ישר.
נראה לך שלמרות שאת מתפללת דברים לא יוצאים כמו שאת רואה.
אז בדיוק מהסיבה הזו אנחנו אומרים:
מלא משאלות ליבי לטובה.
למה לטובה?
כי לא כל מה שאנחנו חושבים שזה באמת לטובה זה באמת טוב לנו.
ורק הוא הקב"ה יודע באמת מה טוב ומה ולא טוב.
כתבת:
"אני לא מרגישה שאני מדברת למישהו מסוים למעלה"
ועל זה אני אומר לך שהמישהו המסויים הזה אמנם נמצא למעלה אבל הוא נמצא גם למטה ויותר מזה הוא נמצא בתוכך ולידך.
יכול להיות שאת צריכה ללמוד קצת יותר מה הכוונה ומה התפיסה שלנו בקב"ה ואיך בכלל אנחנו אמורים לחוש אותו, אבל אני אומר שוב, מהשאלה שלך זועק דבר אחד מאוד חזק וברור:
את רוצה!!
והרצון הזה כל כך חזק וטהור שעוד יבוא זמן ותראי ויותר מזה תרגישי כמה לא דיברת לעצמך וכמה התפילות שלך הגיעו לכתובת היחידה שהם אמורות להגיע אליה.
לקב"ה.
אני לא יודע איזה צרות יש לך בחיים, ואת מוזמנת לכתוב עליהן אם נראה לך שנוכל לעזור אבל חשוב מידי פעם לעצור ולהתבונן שוב במשמעות של כמה אנחנו באמת מאמינים שהכול הכול זה מאת הקב"ה והכול לטובתנו.
ולסיום:
בנייה עצמית, הכוונה כמו שאמרת גם לתיקון המידות
שהם בעצם הכלים שלנו להתמודד ולחיות בעולם הזה ואשר באמצעותם אנחנו אמורים לעבוד את הקב"ה וגם לפיתוח האישיות שלך על ידי הוצאת הכוחות הגדולים שיש לך החוצה, אל הפועל.
מקווה שעזרתי להבהיר לך כמה דברים ובאמת שאת יכולה לשמוח שברוך ה´ קיבלת כאלה כחות גדולים ולא פחות חשוב מכך, כנות אמיתית שתעזור לך אי"ה להוציא לפועל את הכוחות הטמונים בך.
בשורות טובות ורק טוב
אבינועם
avinoam811@gmail.com