יש לי חברה ממש טובה שהיא מאמינה שצריך לשרוף את כל מה שקשור לדוד בן גוריון בגלל מה שהוא עשה ושאסור להעריך אותו ואת הרצל ואת רבין (כן, אפילו אותו). לפי דעתי צריך להעריך כי הוא לחם במלחמות ישראל ועשה הרבה בשביל המדינה הזו אני מתעלמת מכל מה שהוא עשה בחייו הפוליטיים).
מה עונים לה כדי להראות לה שהיא טועה שזה לא נכון שבגלל כל האנשים האלו אנחנו כאן .
שלום.
אני חושב שגישתך נכונה בהחלט, ואסביר מדוע.
תחילה נתבונן – כיצד הקב"ה מתייחס לאדם שעשה גם מעשים שליליים וגם חיוביים?
התשובה לכך מפורשת – חז"ל אמרו "אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובריה", אפילו כאשר מדובר באדם שעשה רק מעשה טוב אחד בחייו. על כן ראוי שגם אנו נדבק במידותיו של הקב"ה, ולא נבטל את המעשים הטובים בשל המעשים הרעים.
יתר על כן, ערכם של המעשים הטובים גדול הרבה יותר מהמעשים השליליים – "גדולה מידה טובה ממידת פורענות". כך מדייקת הגמרא מהפסוקים 'ועושה חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצוותיו' לעומת 'פוקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים' – כלומר אלפי דורות לעומת ארבעה. משמעות הדבר אינה רק מספרית, אלא שלמעשים הטובים יש ערך נצחי, בעוד שהרע הינו חולף ואף יתהפך לטובה.
האמור עד כאן מבוסס על כך שלכל האישים שהזכרת יש אכן גם מעשים חיוביים באמתחתם, ולא סתם מעשים קטנים אלא מעשים לטובת האומה כולה. אולם מלבד זאת, קיימת נקודה חשובה נוספת – כל יהודי הוא אוצר יקר לקב"ה. לאחר שמתארת המשנה (פרק ו' בסנהדרין) את שלבי ביצוע גזר דין מוות כנגד אדם שעבר עבירה שחייבים עליה מיתה במזיד (ומדובר גם שהתיר עצמו למיתה, כלומר שלא חשש להכריז כי הוא יודע שהתורה מחייבת מיתה על מעשה זה ואף על פי כן הוא עושה אותו) מסיימת המשנה ש'בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת? קלני מראשי קלני מזרועי, א"כ המקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך, על אחת כמה וכמה על דמן של צדיקים'. גם באופן הלכתי נאמר (מסכת שבת דף ק"ו ע"ב) שהעומד בשעת יציאת נשמה, אפילו של אדם "שאינו כשר", מחוייב לקרוע. כמו כן אומרת התורה שטעמה של מצוות יבום הוא 'ולא ימחה שם המת מישראל' – מצוה זו קיימת גם כלפי אדם רשע.
כמובן שיחד עם זאת אין להעלים עין מהשלילה, אלא יש לבקר אותה בכל התוקף, ואין סתירה בין הדברים.
נקודה נוספת – באופן חינוכי, קיימים מצבים בהם האדם אינו מסוגל לקלוט כיצד שנאת הרע אינה סותרת את אהבת הטוב גם כאשר שני אלו הם כלפי אותו אדם. ילדים קטנים למשל אינם מסוגלים לתפוס את ההפרדה הזו ולכן חשוב תחילה להדגיש תחילה את שנאת הרע ורק אחר כך לחשוף גם את הנקודות הטובות. לפעמים קיים מצב שבו כתוצאה מהדגשה יתירה של הטוב מטשטשת הביקורת החריפה והסלידה כלפי מעשים שליליים, וגם מצב זה לוקה בחסר.
עד כאן התשובה העקרונית. ביחס להרצל – ידוע כי בסוף ימיו הוא התקרב ליהדות וחזר בו ממשפטים חריפים שאמר לפני כן, ואם כן הריהו בגדר בעל תשובה (אמנם לא תשובה שלמה).
ראי עוד: האם הרצל היה אנטישמי? – http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=19027
כל טוב ובהצלחה בכל מעשי ידייך!
יעקב, חברים מקשיבים.
