היחס לטעמי המצוות

שאלת הגולש

התלבטתי עם עצמי ועם עוד אנשים בשאלה הזאת האם צריך לדעת את טעמי המצוות והאם זה טוב או רע.
מצד אחד: זה רע כי זה יכול לגרום לאדם לא להסכים למצווה ולהחליט לא לעשות אותה, וזה גם יהירות לחשוב שנצליח להבין למה ניתנו המצוות. עוד סיבה שזה רע זה כי אדם צריך לקיים מצוות לא בגלל שזה יתן לו משהו ולא כדי שיהיה לו משהו, לא בשביל סיבה מסוימת אלא כי הוא מאמין בה' ועושה את מצוותיו.
אני מבינה מאוד את הטענות הללו אבל מצד שני, האם אין ערך לקיום מצוות מתוך התחברות והבנה עמוקה? נראה לי שכשעושים את זה "כי ה' ציווה" וזהו אז זה יוצר את זה שעושים מצוות מתוך הרגל ולא מתכוונים כל פעם מחדש אלא עושים זאת כי "כל יום אני מתפללת 3 תפילות.." ואני לא יודעת אבל השאלה אם זה באמת יותר טוב לעשות את המצווה מתוך התלהבות חדשה כל פעם ומתוך הבנה יותר עמוקה מאשר לעשות את זה כי ה' ציווה אותי ולהיכנס לשגרתיות וההרגל שבזה.

תשובה

שלום וברכה!
די נדיר שאנחנו מקבלים שאלות עם כזו רמת עומק.
את פשוט העלית את כל הצדדים בצורה מאוד יפה, ועצם הבירור הזה הוא עיקר התשובה. תשובה אמיתית היא לא תשובה של כן ולא אלא תשובה של איזון בין כל הצדדים. ואתייחס בקצרה לכל השיקולים שהעלית.
לפני כן אני רוצה להקדים שרבותינו במשך כל הדורות עסקו בטעמי מצוות, בגמרא, בראשונים ובאחרונים. רק שצריך לשים לב לכל מה שמסביב:

א. [זה יכול לגרום לאדם לא להסכים למצוה] – נכון, וכבר היו דברים מעולם, והגמרא מספרת אפילו על שלמה המלך שטעה בכך ונשא נשים נכריות כי חשב שהן לא יטו את לבבו. לכן הדגשה מאוד חשובה שמדגישים בכל פעם שעוסקים בנושא טעמי המצוות היא שודאי העשייה לא מותנית בשאלה אם אנחנו מבינים, וזה מה שאמרו ישראל במתן תורה 'נעשה ונשמע'.
א. [זו יהירות לחשוב שנצליח להבין למה ניתנו המצוות] – גם כאן יש אמת גדולה, וגם הרמב"ם שהוא מגדולי נותני טעמי המצוות כתב ביד החזקה שודאי איננו משיגים את כל עומקן של המצוות. אולם, התורה והמצוות אינן דבר מנותק מהחיים. גם התורה וגם החיים ניתנו מאת בורא העולם, וטעמי המצוות הם בעצם ההשפעה שאנחנו רואים מהתורה על העולם והחיים. צריך להדגיש שלא כל סברה שעולה בדעתינו יכולה להיחשב טעם של מצוות, אלא דוקא סברא שיסודה בדברי חז"ל, או שהיא מתבססת על תכנים אמוניים שכתבו גדולי ישראל. במילים אחרות, דרישת טעמי מצוות אינה ניסיון 'להיכנס לראש' של הקב"ה (אם מותר להתבטא כך) ולהבין למה הוא ציוה על המצוות, כי באמת אין לנו שום אפשרות להשיג אותו, אלא זהו ניסיון להתבונן בעולם שהקב"ה ברא ולראות את מקומן של המצוות בתוכו.
ג. [אדם לא צריך לקיים מצוות כדי שזה יתן לו משהו] – אכן, כך אמרו חז"ל בפרקי אבות שצריך לעבוד את ה' שלא על מנת לקבל פרס, אבל זה לא סותר את הידיעה וההבנה שהשכר אכן קיים והמצוות אינן סתם מעשים אלא הקב"ה נתן לנו אותם לטובתינו ובאופן שמשלים אותנו, ולכן טעמי מצוות הם חלק מהתורה – הם לימוד על התגלות שם ה' בעולם דרך המצוות, איך הוא מטיב דרך המצוות ואיך הוא ברא עולם כל כך הרמוני שמה שמאחד אותו ונותן משמעות להכל זה המצוות. הידיעה הזו חשובה, כי לפעמים מדגישים את זה שאנחנו עושים מצוות כי כך ה' ציוה, אבל תמיד צריך לזכור שאין פירוש הדברים שזהו צו מנותק מהחיים שלנו, אלא הצו הזה הוא גם הדבר הכי בריא לאישיות שלנו ולעולם בכלל, וה' רוצה שיהיה לנו טוב.
ד. [לגבי ההתלהבות שבעשיית המצוות] – במקומות רבים אנחנו פוגשים בהדרכה הזו שאדם צריך תמיד להשתדל שהמצוות שהוא עושה יהיו מתוך התלהבות וחיבור של כל כוחות הנפש. אני לא חושב שזה סותר את זה שאנחנו עושים את המצוות כי כך ציוה ה', כי ה' עצמו רוצה שנעשה את המצווה עם כל האישיות. לכן ככל שמבינים יותר את עניינה של המצווה יותר מחוברים אליה. רק שצריך שזו תהיה הבנה אמיתית ולא סתם דמיונות, וכמו שכתבתי הבנה אמיתית היא הבנה שנשענת על דברי חז"ל ורבותינו שבכל הדורות.
ראי גם בנושא הזה: איך לעשות שעבודת ה' לא תהיה שגרתית ומשעממת?
https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=40697

יש עוד מה להאריך, אבל לצערי הזמן אינו מאפשר…
ישר כח על השאלה היפה
חיים טובים ושמחים
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il

יז באייר התשסה

קרא עוד..