המשימה העיקרית בליל הסדר היא נתינת חוויה לבנים.
הבן החכם מתקשה בקבלת החוויה כמו שצריך כי הוא עוסק בשאלות של איך = שאלות בהלכה.
בסיפור "על חכם ותם" פגשנו את החכם המחפש עבודה שתתאים לחוכמתו.
מסיפור החכם עם הסוחרים למדנו כמה דברים:
שאלת "אולי" ללא צורך או בקשר לדברים מהותיים היא הרסנית ביותר,
לשכל קשה להתמודד עם משימות לטווח ארוך אלא רוצה הכול עכשיו,
אם אדם משתמש רק בשכלו – יגיע לנכות רגשית.
המשכנו לסיפור ההתמודדות של החכם עם עבודת נושאי הבדים ועל מסקנותיו, ומשם למדנו:
רוב הדברים שאנחנו עושים בעולם הם אמצעים בשביל התכלית,
אם נחקור לעומק כל תכלית נזלזל בדברים הקטנים ונסתכן שנגיע לבטלה…
לפעמים אנחנו מרשים לעצמנו לומר "[אנחנו עושים את זה כי אנחנו עושים את זה]"! למרות שכרגע התכלית היא רחוקה.
היום נמשיך את מסע החכם…
*
"[והלך (החכם) בשוק וראה שנוסעים בעגלה גדולה סוחרים ושאל אותם לאן אתם נוסעים, ואמרו לו: 'ללגורנא'. ושאל 'התיקחו אותי לשם?' ואמרו לו 'הן' ולקחו אותו לשם. ומשם הפליג לאיטליה ומשם לספרד ונשאר שם כמה שנים ושם נהיה חכם יותר. ויישב את עצמו: 'כעת אוכל להביט אל התכלית' והתחיל לחשוב עם הפילוסופיה שלו מה לעשות. ויישר בעינו להיות צורף בזהב שהיא מלאכה גדולה ונאה ויש בה חוכמה וגם מלאכה עשירה, ולמד מהר את המלאכה ונעשה אומן גדול מאוד וטוב יותר מכל אשר לימדו אותו]".
צורפות היא מלאכה לא רעה, אך בכל עבודה תלוי כיצד עובדים. השכל תמיד מודד, האופי שלו מאוד תחרותי – תמיד מתעסק בשאלה "[אני יותר או פחות] מחברי.
חכמים זיכרונם לברכה אומרים ש"[בכל (האנשים) אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו]" (סנהדרין, דף ק"ה עמוד ב').
[דוגמה]: מישהו אומר לחברו "תשמע, אולי הבן שלך יהיה בסוף הרבה יותר חכם ממך" והאבא חושב בלב – "[הלוואי] שכך יהיה!" זה משמח את האבא.
אבל יש מקומות בהם משפט זה לא תופס… לחכם ממש [יכאב] אם יהיה מישהו יותר טוב ממנו.
השכל תמיד [מודד] "מי יותר גדול/חזק" ממי. אם לא תתקיים באותו אדם "חוכמת [לב]" של התם – התחרותיות והגאווה ישברו אותו.
[דוגמה] לתחרות טובה של חכם הלב אפשר למצוא בקרב אנשי המחקר, רובם לא רוצים לשלול לגמרי את מחקרי קודמיהם אלא בונים את מחקרם [על בסיס] דעת החוקרים הקודמים.
*
"[אחר כך יישב דעתו ואמר: 'אף על פי שי
