שלום.
רציתי לשאול לגבי העיקרון של כל מה קורה הוא לטובה מאת ה': אם יש ויכוח, ואני לדוגמא נפגעתי מאמירה מסויימת, האם יש לי בכלל צורך להתווכח על כך ולנסות להסביר לצד השני למה נפגעתי?? כי בסופו של דבר זה הקב"ה החליט שזה מה שיקרה לי, אז למה בכלל לנסות לחנך את הצד השני כי זה הקב"ה החליט? יכול להיות שאני לוקחת את העיקרון הזה בצורה לא טובה בחיים? כי אני באמת משתדלת על כל דבר להסתכל כך שהכל לטובה, ואז אני לא אכנס לעימותים וסוג של מוותרת לאחרים. ומאוד משתדלת לא לכעוס גם כשעושים משהו שמרגיז אותי, כי אני מבינה שזה פשוט מה שה' רצה שיקרה בסיטואציה הזו.
אני לא יודעת אם אצליח להבהיר את הנקודה, אבל התחילה להגיע אליי המחשבה שאולי אני לוקחת את העיקרון הזה רחוק מידיי, כי אני פשוט מרגישה שאני מוחקת מעצמי את כל הרגשות השליליים. אם אני מתווכחת עם אחותי ואני אומרת את דעתי אח"כ אני מתנצלת על כך, למרות שבפנים אני לא רוצה ואני מרגישה שהיא זו שפגעה בי וצריכה לבקש סליחה. אבל אני לא אומר את זה, כי ה' החליט שככה היא תנהג בויכוח, או בסיטואציות כאלו שמשהו לא הולך כפי שתכננתי. אני ישר אומרת לעצמי להירגע, ואני אומרת לעצמי: "טוב, זה מאת ה'" ומוותרת על לומר את דעתי.
אני פשוט מרגישה לפעמים שאני היחידה שמתנהגת ככה ומוותרת לכולם, ואני מפחדת שיום אחד אני פשוט אתייאש מלהאמין בזה שהכל לטובה ואני בסוף אוציא על מישהו את כל העצבים שלי.
עוד שאלה בנושא אחר: אני מנסה להתחזק בברכות ובכללי בהלכות, ואני מרגישה שאני לומדת משהו, אני מבינה ואח"כ אני פשוט שוכחת. יש לכם טיפים איך להטמיע את הידע טוב כדי שאני לא אצטרך כל פעם לחזור ולקורא שוב ואז שוב לא לזכור?
שלום לך!
זו באמת שאלה טובה ועמוקה. אנחנו מאמינים שכל מה שעושה ה' הוא לטובה – אבל איפה אנחנו בסיפור הזה? האם מצופה מאיתנו לעמוד מהצד ולתת למציאות פשוט לקרות איך שהיא, או שאנחנו צריכים גם להתערב ולפעול בתוך המציאות?
ככלל, אפשר לומר שהגבול עובר בין מה שיש לנו יכולת לפעול ולהשפיע עליו לבין מה שלא. נכון שה' עושה הכל לטובה, אבל הוא מצפה מאיתנו לפעול בתוך המציאות ולעשות גם בעצמנו טוב, לנסות להשפיע כמה שיותר על מה שאנחנו יכולים, ולא לתת לו "לעשות הכל לבד". ה' רוצה שנהיה שותפים איתו כביכול בעשיית הטוב בעולם.
לכן, אם יש לך ויכוח עם מישהו על מה נכון לעשות – את לא צריכה לוותר על דעתך; אם לדעתך יותר נכון לעשות משהו מסויים באופן מסויים – ה' רוצה שתפעלי כדי שזה יקרה, גם אם יש מישהו שחושב אחרת. אם מישהו פגע בך בדיבור או במעשה – נכון שבסוף זה מה', אבל זה לא סותר שגם היתה לאותו אחד בחירה והוא עשה את זה מתוך בחירה (למה זה לא סותר? זה כבר נושא עמוק בפני עצמו שלא ניכנס אליו כעת) – ובצדק את יכולה להרגיש תרעומת כלפיו. כמובן, זה טוב לסלוח, ולפי חלק מהדעות גם צריך לסלוח ולא לשמור בלב את התרעומת, כפי שאומרת התורה "לא תיטור" – אבל אם הדרך שתעזור לך לסלוח היא לשתף את השני בזה שהאמירה שלו פגעה בך, אז זו דרך נכונה, ואת לא צריכה למחוק את הרגשות שלך. כאן מדובר במרחב שהוא תחת השליטה שלך ואת יכולה לפעול ולהשפיע בתוכו; רק במקרה שבו הסיטואציה כבר לא בידיים שלך, יהיה נכון לפעול לפי ההסתכלות של הכל מה' ולטובה.
כך כשמשהו לא קרה לפי איך שתכננת – אם יש לך איך לפעול ולתקן מה שקרה – אז ה' מצפה ממך לפעול, ואת לא צריכה לוותר על מה שרצית; ואם אין לך איך, אז כאן המקום להרפות ולקבל את זה שמה שקרה הוא מה' ולטובה. את לא צריכה לוותר על הדעות והרצונות שלך; לפעמים ה' מאתגר אותך ורוצה שתעמדי על שלך למרות ההתנגדות או הבלת"מים שקורים. ובוודאי שאת לא צריכה להתנצל בלי שפגעת במישהו.
בנוגע לשאלה האחרונה – אני מציע שתהיה לך מחברת שתכתבי בה לעצמך את כל ההלכות החדשות שאת לומדת ורוצה ליישם, וכך תוכלי מדי פעם לרענן את הזיכרון ולחזור בתמצות על הדברים שהתחדשו לך.
נשמח לקבל ממך משוב על התשובה:)
עלי והצליחי
שלמה, חברים מקשיבים makshivim.org.il
