הכנסת חניכה להדרכה

שלום.
המקרה הספציפי שאת מעלה משקף בעיה יותר רחבה וכללית: המעבר ממצב של "חניך" חופשי, מאושר וחסר דאגות, למצב של "מדריך" שנדרש לקחת אחריות, לשתף פעולה, להתגמש ולעמוד בכללים ונהלים. המעבר הזה קורה די מהר ולא תמיד יש למדריכים החדשים הזדמנות אמיתית "להחליף דיסקט" ולהפנים את השינוי.
במקרה שאת מתארת בשאלתך, החניכות שלך ממשיכות לחשוב ולפעול דרך דפוסי חשיבה ופעולה של… חניכות! "אני רוצה להיות ראשונה!", "אני רוצה את הצ'ופר הצהוב!". לזה הן רגילות משחר ילדותן – וזה סביר והגיוני (גם אם לא מושלם ו"אידיאלי"…). אבל כשהחניכות נכנסות להדרכה, מוטלת עליהן אחריות רחבה יותר מ"מה קורה איתי". גם בגלל שיש להן חניכות שצריך לדאוג להן, אבל גם כיוון שהן צריכות לפעול ולתפקד בצוות ההדרכה בסניף תוך שיתוף פעולה והדדיות.
אז נכון שאי אפשר וגם לא כדאי לגרום לאנשים לחבב זה את זה בכוח. אבל כאשר מדובר בהתנהלות מקצועית תקינה של צוות שאמור לפחות בחלק מהזמן ומהמשימות לדבר, לתקשר, לדון ולהתייעץ, מצב שבו יש מדריכה אחת "מחוץ למחנה" הוא בעייתי. והבעיה היא ארגונית וחינוכית במידה כמעט שווה.
אז מה עושים? דבר ראשון, מנסים לסגל לחניכות אופן חשיבה שונה. גישה שונה למה שקורה בסניף – ובכלל, גישה יותר בוגרת לעולם. ההכנסה להדרכה הוא מכשיר מצוין כדי לעשות בדיוק את זה. כך את לא צריכה "לדבר באוויר" על ערכים, מוסר, וכל השאר. יש כאן עניין משמעותי שיש לו תוצאות ממשיות. אם לא נגיע עם הגישה הנכונה לצוות בסניף ולחניכים שלנו, לא נצליח למצות את הפוטנציאל שלנו בהדרכה ונהיה מתוסכלים שתמיד מעצבנים אותנו ומפריעים לנו. כשיוצאים קצת מהראש של "להשיג רק את מה שנוח לי" ומסתכלים על המטרות של הצוות והסניף, מבינים בצורה טובה יותר את מה שבאנו לעשות כאן וגם מצליחים יותר בניסיון לעשות את זה. במילים אחרות, כולם מרוויחים.
מהצד השני, כדאי אולי לבדוק מה כל כך מפריע לחניכות שלך להסתדר עם אותה חניכה מבודדת. יכול להיות שאפשר לעזור גם לה לפעול בצורה שתורמת יותר לשיתוף פעולה והדדיות. אולי היא יבשנית? אולי היא ביישנית? האם ועד כמה היא פגועה מהיחס של החברות כלפיה, או שגם היא לא ממש סובלת אותן? אם תצליחי להבין קצת יותר מה קורה, תוכלי למצוא יותר פתרונות אפשריים למצב.
אז נראה שהבעיה המהותית היא לאו דווקא השאלה האם להכניס את החניכה לבד לקבוצה שרצוי שיהיו בה שתי מדריכות. בדרך כלל יש יתרונות וחסרונות להכנסת מדריך יחיד לעומת זוג, ואין עדיין נוסחה מושלמת שאין בה אפשרות לבעיות ותקלות שנובעות ממספר המדריכים בקבוצה. השאלה היותר בוערת, אולי, היא האם החניכה הזאת אכן מתאימה לתפקיד המסוים הזה בקבוצה המסוימת הזאת? האם יש לה את הכישורים הנדרשים? והאם היא תוכל לתפקד בצורה טובה בצוות שחלק גדול ממנו לא מעוניין להיות איתה בקשר?
אז נכון, אני יודע שבדרך כלל כששואלים שאלות ב"חברים מקשיבים" מצפים לקבל תשובות ולא עוד שאלות. ועדיין, אני חושב שאם גם את בעצמך, כמדריכה שמכניסה את החניכות שלך להדרכה, תצליחי לפתח את הבעיות הבוערות והספציפיות (אז מה תכל'ס עושים עם החניכה הזאת?!) לשאלות יותר רחבות ויותר מחודדות, תצליחי גם להוות דוגמא אישית מעולה עבור החניכות, וגם לעלות על מסלול חשיבה ובירור שיכול בסופו של דבר לספק לך תשובות טובות לטווח הארוך ולא רק פתרונות זמניים לבעיה קונקרטית, שהיא בעצם סימפטום לבעיה מורכבת וגדולה יותר.
לסיכום: אפשר לראות בבעיה שמציקה לך ולחניכות שלך הזדמנות לצמיחה ולבירור שיסייע להן ולסניף בהשגת המטרות שלהם. מבחינת החניכות באופן כללי, זו הזדמנות לחדד את העובדה שהדרכה היא לא (רק) מסע או מחנה שנועד ליצור כיף, הנאה וצחוקים עם החברות, אלא תפקיד שיכול לתרום הרבה לפיתוח האישי של המדריכות וכמובן גם לחניכות שלהן. ככל שההבנה הזאת תתחדד ותתבהר, היכולת לשתף פעולה וללכת ביחד גם עם אנשים שאנחנו לא הכי מתים עליהם תלך ותגבר, והכוח של הצוות יאפשר להם לעשות הרבה יותר דברים למען הסניף ובכלל. אם תיקחי על עצמך את היעד הזה רגע לפני שהחניכות החמודות שלך מתעופפות מהקן – כבר עשית בשבילן המון.
בהצלחה רבה!
אוהד.