היי (:
לפני חצי שנה הייתי נמרצת מאוד, רציתי להצליח בלימודים, להיות חברה טובה יותר, לכבד הורים כמו שצריך , ובכלל להיות טובה יותר בהכל!
לאט לאט כל המרץ וההתלהבות שתמיד דבקה בי דעכה ואני מרגישה שאני סתם מעבירה את הזמן.. אני בכיתה י״א והלימודים מאוד אינטנסיביים אז עזבתי את ההדרכה בסניף .. אין לי כל כך חיי חברה מחוץ לאולפנא כי פשוט אין לי זמן לעשות כלום, ואין לי גם קשר עם בנים יותר, שמצד אחד זה טוב ומצד שני קצת מבאס , כי הגעתי לגיל שבו להרבה מהחברות שלי יש כבר חבר רציני והן מצליחות לשלב מערכת יחסים בכל הטירוף של הלימודים והבגרויות.
אני קצת מקנאה בהן , (גם על החבר..) וגם על זה שהן מוצאות את הזמן להכל בלי להרגיש רע עם עצמן..
באופן כללי אני פשוט מרגישה ריקה , ואני מתפללת כל הזמן שזה יעבור וכלום לא עוזר לי, אני מרגישה שאני מתייחסת לא יפה למשפחה שלי והם סופגים את זה כל הזמן.. מה לעשות?
הי לך 🙂
קודם כל, יישר כוח גדול על הרצון הגדול להתקדם! להיות יותר! חברה טובה יותר, בת טובה יותר, תלמידה טובה יותר! זה רצון ענק, והרצון הוא שדוחף אותנו קדימה. אז אני שמחה שיש לך את הרצון הזה!
כיתה י"א היא כיתה לא פשוטה, עמוסה, יש בגרויות, ומי שרוצה להצליח צריך להשקיע! אני חושבת שאם עזבת את ההדרכה בגלל שהלימודים שלך אינטנסיביים, זה אחד המדדים שלך לכך שזה מאוד חשוב לך להצליח בלימודים, ובצדק! ההצלחה בלימודים תעזור לך בהמשך, כשתרצי להתקבל ללימודים גבוהים, וגם בלימודים הגבוהים עצמם, כשיהיה לך בסיס טוב, ופיתחת את עצמך כמו שצריך בתיכון, זה יהיה לך קרש קפיצה ענק! אז קודם כל, תשמחי שיש לך את המוטיבציה להשקיע.
מצד שני, את מרגישה שיש משהו שחסר לך. את מתארת שאת מרגישה שמצד אחד אין לך זמן לעשות כלום, ומצד שני את מתארת שאת "סתם מעבירה את הזמן" ושאת "מרגישה ריקה". אני מבינה מזה שמה שאת כן עושה ושממלא לך את הזמן, לא ממלא [אותך] מבפנים. לא נותן לך את הרגשת הסיפוק והריגוש שאת מחפשת. שזה די הגיוני, ללמוד, לעשות שיעורים וללמוד למבחנים זה לא הדבר הכי מרגש שיש (לפחות לדעתי…) , זה יכול די לייבש כי זה דורש ישיבה מרובה, והפעלה מרובה של הראש. לא משתמשים כל כך בלב, ברגשות ובתכונות המיוחדות שלנו. אז אולי אפשר לחשוב איך מוסיפים את זה. כבר אתייחס לזה.
תיארת גם שאת מקנאה בחברות שלך שהן מצליחות לשלב, ושהן מוצאות זמן להכל. אני יכולה מאוד להזדהות עם ההרגשה שלך, בתור אחת שהייתי ממש חרשנית ודוגרת על הספרים והלימודים, והשיעורים היו לוקחים לי המווווון זמן, תמיד קינאתי באלה שזה לוקח להם פחות זמן, או לחילופין, שבכלל לא היו עושות שיעורים, או לומדות למבחן רק יום קודם, ואני במשך שלושה ימים לומדת. אבל, שימי לב שהן לא באמת מוצאות זמן להכל, אלא הן פשוט יש להן סדר עדיפויות שונה, וחלוקת זמן אחרת משלך….
אז מה עושים?
ככה, קודם כל, הייתי מציעה לא להתרגש מהתחושה הזו הכללית. זאת אומרת, לא להיבהל ממנה. יש זמנים בהם אנחנו יותר מכונסים בעצמנו, ויותר מרגישים לבד, או סתם לא נוח לנו עם עצמנו או עם אחרים, וזה בסדר. יכול להיות שעוד כמה זמן היא פשוט תעבור מעצמה, כי יפתחו לך כל מיני תחומי עניין בתוך האולפנא, אם זה כל מיני פרויקטים, או טקסים או ענייני חנוכה או פורים וכו´. שתעשו בתור כיתה או שכבה. אז אפשר לנסות לתת לזמן לעשות את שלו….
והכי חשוב- אל תרגישי רע עם עצמך! הבחירה שלך להשקיע בתקופה מסויימת יותר בתחום אחד (לימודים) ופחות בתחום אחר (התנדבות/חברות) זה לא דבר שלילי! צריך לזכור שהחיים שלנו הם דינמיים ומשתנים, ואנחנו לפעמים כך ולפעמים כך, ויש זמנים שונים בהם חשובים לנו דברים אחרים. אז את יכולה בצורה עקבית כל כמה זמן לבחון האם את שלמה עם ההחלטה שלך להשקיע יותר זמן בלימודים או לא, ואם את רוצה לחלק את הזמן לעוד דברים. אבל הכי חשוב שתזכרי שאת עושה בחירה מתוך החלטה, שזה מה שחשוב לך.
מצד שני, לגבי העשייה עצמה – עכשיו הרי התחילה שנה חדשה, אז אפשר לנסות לבדוק את ההרגלים שלנו. אולי כן יש לנו אפשרות לשלב דברים שאנחנו רוצים ואוהבים, בצורה שלא חשבנו עליה. אמנם את מתארת תקופה עמוסה (ואני זוכרת ומבינה היטב למה את מתכוונת) אבל חשוב לדעת [לתת לעצמנו] גם את הזמן שאנחנו צריכים כדי "לשמור על שפיות" או לתת לנשמה שלנו את האוכל שהיא צריכה, והיא הרי צריכה שאנחנו נתרגש ונשמח ונתפעל ונאהב ונעשה חסד… אני יודעת שהמחשבה על להשקיע בעוד משהו, זה יכול להלחיץ אדם עמוס שלא רואה איפה הוא מכניס גפרור בלו"ז מטורף של לימודים או עבודה, אבל אם לוקחים נשימה עמוקה וצעד אחורה להסתכל על הכל קצת מהצד , אז אולי כן אפשר לחפש משהו שהוא יותר מוקצב בזמן, לא כמו הדרכה שאתה כל הזמן בתוך זה, ושיתן לך את המשהו הזה מעבר, את ההרגשה שהוצאת לפועל יכולת או כישרון , איזשהו משהו שיכול לתת לך ביטוי ליכולות האחרות שלך, מלבד השכל. או עשייה שתיתן לך הרגשה שנתת מעצמך לאדם אחר ואתה לא רק שקוע בלעזור לעצמך כל הזמן. לדוגמא, לחפש תחביב ולהשקיע בו שעה בשבוע (ציור,כתיבה,מוזיקה וכו´), זה גם משהו שיכול לתת את הסיפוק הפנימי, או פעם בשבוע להשקיע בלעשות משהו עם חברה או חברות או אולי בשבת?. אם חסר לך הסניף, אולי תנסי לחשוב על משהו שאת יכולה לתרום לא בתור מדריכה, נגיד להעביר משהו לצוות הדרכה, איזושהי העשרה, או לארגן משהו חברתי ביחד עם שאר המדריכות, אפשר גם משהו לראש חודש אולי. או אולי להשתלב באיזו התנדבות אחרת? גמ"ח אריזת מצרכים או לבקר בבית אבות או בית חולים עם כלי נגינה או משהו בסגנון? משהו שיתן לך סיפוק מכיוון אחר. אפשר ביחד עם חברה, או חברות , ואולי גם משהו לבד. תנסי לחשוב על זה אולי להתייעץ על זה עם חברה. אם תרצי, תוכלי לכתוב לי שוב, ונוכל לחשוב על זה ביחד.
עכשיו, לגבי החברות, אני מציעה שלא תשווי. נכון, זה לא הכי פשוט, אבל זה אפשרי. תשימי לך את הדגש על שינוי ההרגשה שלך והעשייה שלך, ופחות להשוות מול החברות. כי כל אחת הרי יש לך סדר עדיפויות שונה- ולפיו היא מחליטה במה היא משקיעה את הזמן שלה. יותר מזה- לכל אחת יש "ארגז כלים" אחר, כלומר יכולות שונות! מנת משכל שונה, והרגלי למידה שונים, ובסופו של דבר, הרי כל אחת נהנית מהפירות של עצמה בלבד. אז זו השקיעה כך וקיבלה כך והשניה השקיעה אחרת וקיבלה אחרת. וזהו, אין לנו הרבה מה לעשות עם אחרים, אלא לברר היטב את הסדרי עדיפויות שלנו, ולשמוח ולפתח את היכולות וההישגים של עצמנו. במיוחד, אם יש לנו סדרי עדיפויות וערכים שונים בקצת או הרבה. אז אולי הקנאה תוביל אותך למצוא זמן לעצמך אפילו שחשבת שלא. מה שחשוב , שהקנאה לא תייאש אותך, אלא תדרבן אותך ותחזק אותך לעשות את הדברים שחשובים לך!
ולגבי החבר… אהמ, טוב, אני לא רוצה לפתוח עכשיו את כל הדיון, אבל כמו שאת אמרת בעצמך, זה קצת טוב שאין לך כל כך זמן לבנים ושאין לך חבר….. במיוחד כי זה בדיוק הגיל שרוצים את זה, אבל זה לא באמת יכול להוביל לחתונה בזמן הקרוב. יש באתר כמה תשובות בנושא.
אז, שיהיה לך בהצלחה רבה בלימודים ובכלל!
סומכת עלייך,
הדס.
Hershko.hadas@gmail.com
