עשיתי שנה ש"ל ועכשיו אני לומדת במכללה ואין לי זמן בשביל להיבנות גם בתוכי ואני מרגישה שזה מרחיק אותי מהרבה דברים שצריך -אמונה ,מידות ויראת שמיים. ונראה לי שאם לא לומדים תורה ומקדישים לזה זמן אז זה קשה. יש במסגרת של המכללה שילוב של מדרשה. ואני מתלבטת אם היא מתאימה לי-כי לומדים כ"כ הרבה דברים גדולים שאולי זה יהיה לי קשה.
שלום!
ההרגשה שלך מוכרת מקרוב מאד. הרבה אנשים שמתחילים את הלימודים האקדמיים שלהם מרגישים כך, שהם צריכים פתאום להשקיע את כל החיים שלהם בלימודים ולא נשאר להם זמן לעצמם. גם אני הרגשתי ככה, שחייבים ללמוד וללמוד וללמוד, ופתאום אין זמן לעזור לאחרים, ופחות מתכוונים בתפילה, ופחות חושבים על מי את ומה את עושה בעולם, והופכים בעצם למין רובוט כזה של לימודים (אני מקווה שאת עדיין לא הגעת למצב כזה…).
בכל אופן, מה שצריך לעשות זה קודם כל לדעת שהבעיה היא לא שאין זמן, אלא שהיצה"ר אומר שאין זמן. כן, כל זה הוא רק יצה"ר אחד גדול!
אבל איך זה הגיוני, והרי באמת אין זמן?!
אז בואי נחשוב רגע…
מי נותן את הזמן בעולם?
הקב"ה.
ולמה הוא נותן את הזמן הזה?
כדי שנעבוד אותו.
נכון?
ו… האם זה הגיוני שהוא לא נותן את הזמן הנחוץ לכך, ז"א שהוא מחייב אותנו לעבוד אותו, אבל לא משאיר לזה מספיק זמן?
לא.
אז למה אנחנו מרגישים שאין לנו זמן לעבוד אותו?
כי היצר הרע אומר שאין זמן!!
אם תשימי לב, תראי שהרבה מאד פעמים בחייך היצה"ר אומר לך שא"א עכשיו לעשות איזו מצווה, פשוט א"א, ולעומת זאת לעבירות תמיד יש לו פנאי וזמן, והוא הופך להיות מאד רגוע ונינוח כשמדובר בדברים לא טובים…
אז זה דבר ראשון, לדעת שבשביל להבנות בתוכך צריך להיות לך כל הזמן שבעולם, ואם את מרגישה שאין לך אותו, אז צריך לקחת אותו, גם אם זה בא על חשבון לימודים או כל דבר אחר. כי אם את לא משקיעה בקטע של הבניה של עצמך, אז מה שווים כל הלימודים והציונים? הרי הלימודים אמורים להיות רק כלי לעבודת ה' – שכך בעתיד תוכלי לעבוד ולפרנס משפחה וכו', ואם הופכים את הכלי לעיקר – מה הוא שווה?
ובקשר ללימודי קודש נוספים – אם אין במכללה שלכם בכלל לימודי קודש מלבד המדרשה, נראה לי שא"א לחיות בלי הלימודים האלו, כי קשה מאד לשרוד תקופת לימודים כל כך ארוכה בלי לימוד שמעלה את האדם. ואם יש לכם שיעורי קודש, אבל את מרגישה שאת זקוקה לעוד – אז אם זה מה שצריך כדי לעלות ולהתחזק – זה אפשרי. ומאיפה יבוא הזמן לכל? אל תדאגי, הקב"ה כבר יסדר הכל. ואם בכל זאת קשה לך מידי עם הלימודים במדרשה, אולי אפשר למצוא שיעורי תורה אחרים באיזור שלך או לקרוא בעצמך ספרים שיחזקו אותך, ואפשר גם לקבוע חברותא עם חברה (מנסיון – זה ממש נחמד). רק חשוב לזכור, שאם את מחליטה לקרוא ספרים או ללכת לשיעורים מיוזמתך, חשוב לשמור על הקביעות ולא להישבר, כי תתכונני לכך שהיצה"ר יגיד לך כמעט בכל פעם שבדיוק היום, אבל רק היום אין לך זמן ואין לך כוח ושאת לא יכולה לעשות את זה. כי ככה הוא עובד.
והייתי רוצה לספר לך גם קצת על עצמי בקטע הזה:
אני לומדת מחשבים במכללה שלומדים בה ה-מ-ו-ן. כל היום לומדים ולומדים ולומדים ולומדים, ורק מידי פעם זוכים לראות איזו קרן שמש ונזכרים שיש עוד עולם מעבר למקלדת והעכבר. בשלב מסויים הלימודים הפכו להיות קשים ודורשים יותר, ואני בהתאם התחלתי להשקיע בהם יותר והזנחתי מאד את עבודת ה' שלי. לאט לאט היצה"ר התחיל לומר לי שאין לי זמן לעזור בבית, שאין לי מספיק יישוב הדעת להתפלל בכוונה, ושבכלל אין זמן לשום דבר, אלא אם כן אני עייפה מספיק כדי לבהות בתקרה ולא לעשות כלום (קרי: לבזבז את הזמן שהוא החליט שאין לי). שיעורי הבית נראו אז אינסופיים וחיי הלכו ונקברו להם תחת ערימות של תרגילים קשים ומסובכים. ואז החלטתי ש… עד כאן, זה לא אני.
אבל נו, מה עושים? הרי אין זמן וחייבים לעשות כבר את כל התרגילים לשבוע הבא! אז אמרתי לקב"ה שהגיע הזמן לעשות החלפת תפקידים – הוא יעשה את הש"ב ואני אקח את הזמן שלי לעזור קצת בבית ולהיות עם עצמי. וזה מה שהיה. פתאום כל התרגילים נגמרו כל כך מהר, שלא האמנתי. אם לפני כן הייתי נתקעת שעות על כל דבר, עכשיו זה פשוט רץ. את פרוייקט הסוף סמסטר שהייתי צריכה להגיש (משחק מחשב שהייתי צריכה לבנות) גמרתי בלי שום בעיות, כשבנות אחרות נתקעו עליו שעות על גבי שעות. כשהרגשתי יום אחד שאני צריכה ללכת לכותל, למרות שהיו לי שני תרגילים גדולים להגיש יום אח"כ, התרגילים נפתרו במהירות הבזק בלי שום בעיות, ושוב – כשכל שאר הבנות ישבו עליהם לא מעט בכלל. הכל פתאום הסתדר ורץ, וגיליתי שבעצם יש לי המון זמן לעשות את כל מה שאני צריכה.
כי כשצריך לעבוד את ה' וביחד עם זה לעשות עוד מליון דברים, אז הקב"ה נותן זמן.
גם אם היצה"ר אומר שלא. גם אם הוא אומר שיש זמן רק למליון הדברים האחרים.
אז חשוב לזכור שכל הלחץ הזה הוא רק בראש.
את יכולה לנסות לקחת דף ולרשום עליו את כל מה שאת עושה במשך היום. אני בטוחה שתגלי אז שדווקא יש לך די הרבה זמן לעשות את כל מה שאת צריכה, מעבר ללימודים.
בהצלחה בכל!
תמר, חברים מקשיבים
