הלכות צניעות

שלום וברכה.
מבחינה הלכתית נאמר בשולחן ערוך כי ערווה מוגדרת לפי מנהג המקום: "טפח מגולה באשה, במקום שדרכה לכסותו, אפי' היא אשתו, אסור לקרות ק"ש כנגדה". (שו"ע או"ח סימן עה, א). במשנה ברורה מוסיף כי הכוונה היא בפנים וידיים וזה תלוי במנהג. "וכן בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור, ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה. אבל זרועותיה ושוקה אפילו רגילין לילך מגולה … אסור". (משנ"ב שם סק"ב)
כלומר, בגמרא נאמר "שוק באשה ערווה" (ברכות כד, א). ונחלקו הפוסקים מה מוגדר כ"שוק". במשנה ברורה רואים כי הוא מגדיר כך את חלקו העליון של הרגל, (מה שאנו נוהגים לכנות ירך), וזה צריך להיות מכוסה בכל מצב, מהברך ומטה, וגם כאשר יושבים. (וכן החלק העליון של היד מהמרפק ומעלה).
אולם החלק התחתון של הרגל – מהברך ומטה, תלוי במנהג המקום; אם אין מנהג לכסות – מותר ללכת מגולה. (וכן לגבי היד, מהמרפק ומטה לכיוון כפות הידיים).
גם כאשר צריך לכסות, לא נאמר במה – אלא שיהיה מכוסה.
לכן, אישה שהולכת ללא גרביים וללא חצאית ארוכה עד כפות הרגליים – אם כך נוהגים במקומה – היא נוהגת כדין.
במקום שכל הנשים הצנועות נוהגות לכסות גם מתחת לברך – יש לכסות החלק התחתון של הרגל. אם החצאית מכסה – אין חובה ללבוש גרביים. אולם, המכסה ומחמירה על עצמה, בוודאי יש לה שכר על כך, שכן בצניעות בוודאי נכון להוסיף. אולם זו בהחלט נחשבת כחומרה.
כל טוב.