הלנת מת

ערב טוב ושלום רב,
בפרשת כי תצא כתוב: ”לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת א-לוהים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר ה’ א-להיך נותן לך נחלה” (דברים כ”א, כ”ג)
התורה מצווה באופן ברור כי אסור להלין את המת, (אפילו שמדובר באדם שחטא בחטא חמור ונהרג על כך – שזה נושא הפסוק – ק"ו באדם רגיל).

רש”י מפרש ”כי קללת א-לוהים תלוי… וישראל הם בניו….”
עיקר שפתי חכמים על המקום כותכ ”ר”ל ובפרט ישראל הוא יותר חרפה להלין את נבלתו”
[כלומר שגם בגויים קיים איסור של הלנת המת].

ראב”ע מסביר ”לא תלין” איננו לכבוד המת רק לכבוד הארץ…” כלומר שמי שנפגע מכך שלא קוברים את המת זו ארצינו.

ובספורנו כתב: "כי קלְלַת אֱ-להִים תָּלוּי: הִנֵּה כָּל עֶצֶם נִבְדָּל מֵחמֶר יִקָּרֵא ”אֱ-להִים”, וּמִזֶּה הַמִּין הוּא עֶצֶם הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית בָּאָדָם הַנִּקְרֵאת ”צֶלֶם אֱ-להִים” (בראשית א, כז). וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ אָמְרָה בַּעֲלַת אוב לְשָׁאוּל: ”אֱ-להִים רָאִיתִי עלִים” (שמואל-א כח, יג). וּבִהְיות שֶׁהַבִּזָּיון הַנַּעֲשֶׂה לַמֵּת אַחַר מִיתָה הוּא בִּזָּיון לַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית, אֲשֶׁר הִיא עֶצֶם נִבְדָּל הַנִּשְׁאָר אַחַר מִיתַת הַגּוּף, אָמַר שֶׁהוּא ”קִלְלַת אֱ-להִים”, כִּי הֲלָנַת הַתְּלִיָּה לְגוּף הַמֵּת בִּלְתִּי קְבוּרָה, הִיא בִּזָּיון לְאותו הָעֶצֶם הַנִּצְחִי הַנִּקְרָא ”אֱ-להִים”.

הספורנו מסביר שהבעיה בכך שהגוף תלוי בלילה היא פגיעה בכבוד הא-לוהים.

בספר יהושע ניתן לראות שהמצווה נוהגת גם בגויים כמו שכתוב: ”וַיְהִי לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַירִידוּם מֵעַל הָעֵצִים וַיַּשְׁלִכֻם אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ שָׁם וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת עַל פִּי הַמְּעָרָה עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.” (יהושע י’ כז’)
הפרשנים מסבירים כי הסיבה להורדת חמשת המלכים מהעצים הייתה על מנת לקיים מצוות ”לא תלין ניבלתו על העץ” כלומר, שאיסור הלנת המת נוהג גם בגויים.

ויש עוד הרבה מה להרחיב וקצרה היריעה.
כמובן שלא נגענו בהלנת המת לכבודו, צורך ועוד.

חורף טוב,
שלמה
shlomo@makshivim.org.il