המדריך אצלנו מעשן!

שלום וברכה. כל הכבוד על האיכפתיות! ותודה על התודות – זה מאוד מחזק ונותן מוטיבציה להמשיך ולכתוב.
ביקשת "אל תגידו שזה יכול להוביל לעישון באופן קבוע", אני אמלא את הבקשה חלקית. אני לא יכול לא לומר זאת כי זה מאוד נכון, אבל אתחיל מנקודה יותר מהותית בהקשר שלנו.
מדריך, הורה, מנהיג ציבור – חייב לדעת שהוא אחראי על אחרים!!! שהוא משמש דוגמא אישית!
חלק מחובתו של מדריך היא לא להיות ראש קטן, אלא לחשוב טוב על כך מעשה שהוא עושה מה הוא יכול לגרום לאחרים.
בעצם, זוהי נקודת מוצא לכל החיים – אחר כך כשאדם נעשה הורה לילדים, גם אם מתחשק לו פעם לאכול שוקולד במקום ארוחת צהרים, הוא לא יעשה זאת ליד הילדים כי הם ילמדו ממנו וירצו לעשות זאת תמיד.
עיקרון זה מופיע גם בהלכה – יש פעולות שאסור לעשות מפני 'מראית עין'. ההגבלה הטכנית הזו משמעותה למעשה: אתה לא לבד בסירה! אתה חלק מגוף אחד!
את כותבת שהמדריך עצמו טען שזה לא שייך לדוגמא אישית אבל לא הבנתי למה. האם הוא מוכן לקחת אחריות על חניך אחד שילמד ממנו ויסיים את חייו 20 שנה מוקדם יותר???

לחניך צריך להסביר שגם הוא לא יהיה ראש קטן. מה, העובדה שיש לו מדריך הופכת אותו לחסר שכל??? האם היא נוטלת ממנו את האחריות האישית על מעשיו??? שידע שלכל אדם וגם לאדם הטוב ביותר יש חסרונות, ואנחנו צריכים לקחת מכל אחד רק את המעלות. אם כל אחד יהיה כפיל של המדריך שלו יהיה חבל מאוד. אני יכול לספר על ראש הישיבה שלי שביקש מאיתנו פעם ללמוד ממנו רק את הדברים הטובים, אבל לא להיות חקיינים שלו…אז קל וחומר כשמדובר על מדריך, עם כל הכבוד.
האמת היא שכל אחד מבין שאם המדריך שלו יעשה דבר אסור באמת הוא לא ילך אחריו. כך ששורש העניין הוא להבין את חומרת הדבר.
ועוד נקודה מעבר לעניין הבריאותי, אולי זו היתה כוונתך כשהזכרת את המוסר. עישון מזוהה הרבה פעמים עם תפיסת עולם כללית של נתינת דגש על הנאות, על הליכה אחרי תאוות על חשבון הערכים. אמנם זה לא חייב להיות ככה, לפני שהיה ידוע על הנזק הבריאותי שבעישון היו גם הרבה אנשים גדולים ואידיאליסטים שהיו מעשנים כמו שאנחנו לפעמים אוכלים דבר מתוק כדי שנוכל לפעול ולעשות דברים יותר טוב. אבל – הרבה פעמים העישון נובע מהיגררות אחרי תאוות, מרצון להיגרר אחרי החבר'ה בלי לבדוק מה טוב ומה לא, ודרך חיים כזו היא דרך שיש בה פחות ערכים ואידיאלים ויותר רדיפה אחרי הנאות, כבוד וכסף. שוב – מדובר כאן על עניין מאוד אישי. אדם צריך להיות אמיתי עם עצמו ולדעת מהיכן נובע הרצון לעשן, ממקום טהור בנפש או לא.

וכאן אני מגיע לדבר שביקשת ממני לא לכתוב אותו – אבל אני לא יכול שלא לכתוב.
הרבה אנשים אמרו 'לי זה לא יקרה, אני אשמור על עצמי'.
הבעיה היא שאדם אינו שולט על זה. לאט לאט בלי לשים לב הגוף מתמכר, ופתאום אדם מוצא את עצמו מכור. בהתחלה זה סיגריה פעם ב, אחר כך פעם ביום, אחר כך לוקחים לפעמים שתים, מהר מאוד זה מגיע לחפיסה שלמה ויותר מזה. וקשה מאוד לדעת שהגוף מכור לפני שזה קורה.

יש 7000 אנשים בשנה במדינת ישראל שמתים ממחלות שנגרמו באופן ישיר מעישון. זה אומר 20 ליום! אדם אחד לשעה! וכל זה בישראל הקטנה.
את חושבת שכל אחד מהם אמר מראש 'אני מתכוון להתמכר'? אני מבטיח לך שלא. כל אחד מהם התחיל בסיגריה אחת.
אני מקווה שעזרתי לך.
יעקב, חברים מקשיבים.
yaakov@makshivim.org.il