המוות ועוד…

שואלת יקרה שלום לך!
התחושות שאת מתארת הן קשות מאוד!
לצערי אני מזדהה עם רבות מהתחושות שציינת, כיוון שגם אני איבדתי לפני כשלושה חודשים קרוב משפחה אהוב ויקר מאוד בתאונת דרכים.
כאשר מתרחש אסון שכזה, העולם כולו מתערער. כל הדברים שהיו ודאיים עד כה, נראים ארעיים וזמניים. דברים שהיו מובנים מאליהם, כמו עצם החיים, כבר אינם כה מובנים כבעבר.
כיצד מתמודדים עם קשיים אלו, כיצד ממשיכים לחיות באופן נורמלי וטבעי כאשר החששות אינם מפסיקים להטריד?
נכון. לאף אחד מאיתנו אין הבטחה וידיעה מה יקרה איתנו או עם בני משפחתנו ברגע הבא. נכון. הקב"ה הוא אדון הכל והוא המחליט מה יהיה עמנו בכל עת. במציאות חיים זו האדם ניצב מול שתי אפשרויות – האחת לחיות בחשש מתמיד ולחכות לאסון הבא (שלא יבוא בעז"ה), כאשר כל חייו בעצם משותקים בהיותם מוכפפים לפחדים ולעצב מהאסונות. אולם האפשרות השניה, והיא לדעתי הטובה יותר, היא להתמקד בחיים, ולא במוות. במקום לצפות לאסון הבא, לנסות למצות מהחיים את מה שאפשר.לסמוך על הקב"ה שהוא היודע מה טוב בשבילנו ולהמשיך הלאה. ניתן לנווט את התחושה של אסון מתקרב, דווקא לצד החיובי והמקדם שלה, במקום לצד השלילי המשתק, בחינת "שוב יום אחד לפני מיתתך" – העובדה שכל יום עשוי להיות יום המוות, במקום להפחיד ולהחליש, יכולה להיות מנוצלת לתשובה, להתקדמות בחיים כל עוד הם עדיין ניתנים לנו מאת ה´ יתברך. ישנו כיוון נוסף שאליו ניתן לנתב את החשש מפני המוות באופן חיובי – כאשר אדם חש קושי ופחד, הרי שתחושות אלו מסוגלות לעורר בו עוצמות חזקות של תפילה ופניה לקב"ה שירחם עליו וינהיג אותו לטובה. במקום לחיות בחשש מתמיד ומשתק, ניתן לפנות לקב"ה ולהשיח בפניו את הקשיים ואת החשששות. עצם ההתעלות בתפילה יש בכוחה לבטל הן את הפחדים והן את עצם הגזרות הרעות. כמובן הכל ברצון ה´ ולפי הנהגתו את עולמו בחכמה רבה.
את מוזמנת ליצור אתי קשר דרך האימייל שלי להמשך שיחה בנושא כואב זה. אולם, אם תחושות הפחד והעצב עדיין מוסיפות ללוות אותך, אל תסתפקי בפנייה לאתר שלנו אלא פני לעזרה מקצועית. סיפרת שאת מוקפת במשפחה טובה וחמה, אולפנא טובה… לפעמים כמה שהחברות טובות ומקשיבות- הן לא יכולות לעזור כי הן איפה שאת. לפעמים צריך לעזור לעצמנו לתפוס "מבט על" ולקבל חיבוק של עידוד ותמיכה ו[הגנה] אמיתית- כי אנחנו בגיל שאנחנו עדיין זקוקים להרגשה ששומרים עלינו- וזה יכולים לתת אבאמא, אחים, מחנכת, יועצת ביה"ס.לעיתים הקשיים הם כה חזקים ועוצמתיים שלא ניתן להתמודד איתם לבד, ויש צורך לקבל כלים מאדם מקצועי מבחוץ על מנת להצליח לבחון את הדברים בעין אופטימית ולהמשיך לחיות. שתדעי לך שהסוגיות שמעסיקות אותך הן אמיתיות, מעוררות מחשבה , אין לך מה להתבייש בלשתף בהן. כולנו כואבים להתמודד לראשונה עם אובדן. בפעמים הראשונות זה דורש יותר תמיכה מסביבה בוגרת. לכולנו היה קשה מאוד בעמונה ונושאים צלקות רציניות- כל בי"ס מכובד שוחח על הנושא וזה [בסדר גמור] ואפילו מעורר הערכה לומר: כרגע קשה לי ואני זקוקה לעזרה, דחיפה קטנה, עיבוד של העניינים בראש ובלב.
לצורך קבלת טלפונים לעזרה נא פני למספר הטלפון של חברים מקשיבים.
אני מצטערת בצערך, וכואבת את כאבך ומתפללת לה´ כי לא תדעי עוד צער מעתה והלאה, וחייך יתנהלו על מי מנוחות.
כל טוב ושמחה.
שפרה
shiframish@gmail.com