המניעים שלי לעשיית טוב לא אמיתיים

שלום לך, שואלת מקסימה!
איזו שאלה יפה שאלת, שאלה שמראה על הרבה עומק ומחשבה!
ולתשובה:
את מרגישה חוסר סיפוק בקיום תורה ומצוות.
חוסר הסיפוק נובע מהשאיפה ליותר, מהשאיפה לקיים את המצוות בצורה עמוקה ואמיתית, עם כל הלב, עם כל הנשמה.
את רוצה להרגיש שאת עושה את המצוות –
לא כמצוות אנשים מלומדה,
לא בגלל שאמרו לך לעשות את זה,
לא בגלל לחץ החברה,
וגם לא בגלל שהמצפון שלך אומר לך לעשות אותם,
אלא בגלל שיש בלבך דרישה אחת חזקה,
והכי הכי אמיתית בעולם:
לעשות את רצון ה'.
את רוצה לעשות את המצוות באמת כי כך ציווה מלך מלכי המלכים (ז"א מתוך יראה), ובגלל שאת רוצה לשמח אותו (ז"א מתוך אהבה).
את רוצה לשבור את חוסר האמת הזה שבו חיית עד היום, ולנסוק למעלה, לדרגות כוונה גבוהות יותר, הכי גבוהות שאפשר.
זה יפה.
מדהים שהגעת לעומקים האלה.
אשרייך!
השאלה עכשיו היא רק איך מבצעים את זה בפועל, ועל כך ננסה לענות עכשיו:

צריך לדעת שעבודת ה' היא דבר שנעשה מאד באיטיות, לאט לאט, ממש לאט. מי שקופץ מהר מידי נופל בשלב מסוים, ורק בניינים שנבנו בצורה יסודית, ומשום כך איטית, נשארים איתנו. עכשיו, אם חושבים על זה, צורת העבודה הזו עלולה להכניס אותנו לעצבות גדולה, כי בעצם… עם האיטיות הזו, עד שנגיע לאנשהו… קשה כבר לחכות! הציפיות מעצמך הן גדולות וקשה להשלים עם זה שאת עוד מבוססת בבוץ, ברמה הנמוכה הזאת של עשיית מצוות מתוך מניעים שאינם הגבוהים ביותר (למרות שזה לא כזה בוץ, זו גם רמה מאד גבוהה!). הבעיה היא, שמצד אחד לא רוצים במצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו, אך מצד שני – אי אפשר לקפוץ ממנו מיד, כי התקדמות אמיתית לא נבנית ככה.
לכן צריך לדעת לא להיות עצובים, אלא לשמוח בכל התקדמות שיש לנו, קטנה ככל שתהיה. זאת מכיוון שבעצם, אם עובדים באמת, אפילו שזה לאט, פתאום רואים שההתקדמות היא דווקא די מהירה, ופתאום את שמה לב שהשגת דברים, שבנית בניינים, שהגעת להרבה מאד!
זאת אומרת, אם השאיפות שלך הן גדולות, אין זה אומר שאת צריכה לשבור את הכלים עכשיו ושבגלל שמה שיש לך עכשיו הוא לא "הכי הכי" – לעזוב את הכל. זאת לא הדרך! הדרך היא, דבר ראשון – לשמוח במה שכבר יש לך, כי זה הרבה מאד, לשמוח בשאיפות שלך, כי הן [מדהימות], ולהתחיל עכשיו לעבוד לאט לאט.
ראי, כשילד קטן מתחיל לקיים מצוות, הוא אפילו לא יודע למה הוא עושה אותן, הוא פשוט עושה וזהו. הרבה דברים הוא עושה בהתחלה גם בשביל איזה פרס או ממתק, ורק אח"כ הוא מגיע לרמה שבה הוא מתחיל לחשוב על הדברים ולעשות אותם מתוך רצון עצמי שלו. וכך גם בגיל מאוחר יותר, ובעצם – כל החיים – אנחנו תמיד נמצאים במצב שבו אנחנו מגיעים לרמה מסוימת, ואז מתחילים לחשוב על רמה גבוהה יותר ונוסקים יותר למעלה. כל החיים השאיפות שלנו הן גדולות יותר מן המעשים, וברוך ה' שכך, כי בזכותן אנחנו מתקדמים הלאה.
לכן, כדי לצאת מהמצב שבו את נמצאת כרגע עלייך לעשות שני דברים:
1. להתחיל ללמוד יותר לעומק ולהשקיע חשיבה בנקודות שבהן היית רוצה להתקדם. כך תמצאי עומקים חדשים בכל מצווה, תראי את היופי שבה, ועם זה תבוא השמחה הגדולה בקיומה.
2. עלייך להיות מודעת לערך העצמי הגדול שלך ולערך העצום של מעשייך. גם מצווה שלא נעשית בצידקות הכי מופלאה היא עדיין גדולה ועצומה לאין ערוך בעיני הקב"ה. התפילות שלך, על אף שאינן הכי מושלמות, עדיין בוקעות רקיעים. החסד שאת עושה, אפילו אם הוא לא נעשה בצורה הכי הכי מושלמת שאפשר, עדיין – הוא זה שמחזיק את העולם, [שמחזיק את העולם!!!] ואת – את כל כך חשובה כאן לקב"ה, אחרת לא היית פה בעולם, ועלייך לדעת שהקב"ה מעריך ואוהב אותך מאד מאד, מאד מאד מאד, ושכל מעשה הכי קטן שלך הוא עצום בעיניו.

ואסיים במשל – לצייר אחד היה תלמיד צעיר שלמד אצלו. יום אחד אמר הצייר לתלמידו שהגיע העת לבחון מה הוא באמת יודע: עליו לצייר ציור מופלא שיכלול את כל העיר בה הם חיו, ציור שבו יראו כל בית וכל פינה בעיר הזאת, ממש ציור מופלא. עמל התלמיד רבות, הלך בכל העיר ממקום למקום והכניס אותו לתוך ציורו, ובהגיע היום הציג את העבודה שעליה עמל כה רבות, למורה שלו. הביט המורה בציור, הסתכל והסתכל, ואז אמר לתלמיד – "החסרת כאן בניין אחד, פשוט שכחת להכניס אותו לתמונה". "טוב", אמר התלמיד, "לא נורא, זו רק נקודה אחת בתוך כל הציור הגדול, אף אחד לא שם לב אליה בכלל". ואז אמר לו המורה: "בציור שלך זו אמנם רק נקודה קטנה, אך בחיים, במציאות, זה בניין גדול וחשוב, ובוודאי ששמים לב אליו". עד כאן המשל, והנמשל: המעשים שלנו כאן בעולם נראים לנו קטנים למדי, רק איזה מעשה חסד קטן, קצת עזרה, טיפת חיוך לחברה. אבל – בשמיים נבנים מהמעשים האלה עולמות שלמים, שם יודעים את ערכם האמיתי של המעשים, וחלילה לנו להמעיט בערכם של הדברים או ח"ו להיות עצובים על כך שהם לא מושלמים עדיין.

[התאזרי בסבלנות, אי אפשר להשיג את הכל בבת אחת! זה עוד יבוא, אבל – לאט לאט!]

בהצלחה רבה חביבתי! אני בטוחה שאם הגעת למחשבות ולשאיפות הגדולות האלה שיש לך, עוד תזכי לממש אותן ולנסוק מעלה מעלה בעבודת ה'.

כל טוב והמון שמחה,
תמר.
tamiii@walla.com

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!