שלום לכם!
ברצוני להתנצל מראש על האריכות. הנושא עמוק וכאוב. לאחרונה יצאתי עם בחורה ארבע פעמים. נראה לי שהקשר התפתח בכיוון חיובי. אני מצידי הערכתי מאוד את הבחורה.אהבתי את צורת הדיבור, סגנון ההתנהגות, המחשבה. אפילו ההשקפות הפוליטיות היו מתאימות. כשנפגשנו לראשונה הסתכלתי עליה. הגעתי למסקנה שהמראה החיצוני תואם את ציפיותיי. הבחורה אינה שיא היופי והייתה נקודה אחת בתחום זה שהפריעה לי. לדעתי אין לדבר סוף!! גם אני איני דוגמן צמרת ואין זה הוגן שאחפש לעצמי את מלכת היופי… בכל מקרה נראה לי חשוב הרבה יותר לבחון את התוכן העומד מאחורי האדם. בפגישה הרביעית היה ברור שיש נקודת אופי מסויימת אצלי שהיא מתקשה לקבל. לאחר הפגישה שוחחנו ארוכות בטלפון (ביוזמתי) והיא הגיעה למסקנה שכדאי שניפרד. בהחלט יתכן שהצדק עימה והיא עשתה את ההחלטה הנכונה מבחינת שנינו. אחד הדברים המרכזיים שדחף אותה להגיע להחלטה הנ"ל הוא העובדה שלא הסתכלתי לה מספיק בעיניים. היא ספרה את מספר הפעמים שכן עשיתי זאת בפגישה האחרונה, ואף זכרה את ההקשר.לא הכחשתי. הכל היה אמת ויציב. ניסיתי להסביר לה שהדבר נובע מביישנות (אכן אני ביישן מטבעי) אך זה לא סיפק אותה. באמת, הדבר נובע מרובד עמוק יותר שהיא לא השכילה להבין. אני לומד, בשנים האחרונות, במוסד אקדמי שכמות הסטודנטים הדתיים בו קטנה במיוחד. הסטודנטיות מתלבשות בפריצות (פשוט, אין מילה אחרת לתאר את זה) והן קפצו בשמחה על ה"קייץ" הפתאומי שהגיע. לא אתכחש לכך שהמלחמה עם היצר קשה. לעיתים היא קשה מנשוא, במיוחד כאשר ישנן כה רבות אשר מנסות לעשות כל מאמץ כדי לסייע לו לנצח ולגרום "רק" להגנבת מבט "קטן"… ה' עזר לי ובאתר החשוב הזה קראתי תשובה של הרב שמואל אליהו. הרב הסביר על העקרון "לא הסתכלת – לא נפגעת" החלטתי לאמץ עיקרון זה לעצמי.גם בפגישת מהסוג המדובר הגעתי להבנה שמעבר להסתכלות שנועדה לוודא שהבחורה אינה מכוערת בעיניי או ח"ו דוחה, לא כדאי לי (וגם לה) שאמשיך להביט בה. אני במפורש רוצה להתרשם יותר ממה שהיא מדברת וחושבת מאשר מיופי פניה או לובן עינייה. אולי המחסור במבטים ארוכם ועמוקים מקשה על הבחורה להרגיש מוחמאת או אפילו נאהבת אבל אני מרגיש שיש כאן פתח להתדרדרות הנובעת מתוך התרשמות על בסיס גופני ומוליכה להשוואות גסות (שכה קל ליפול אליהן כאשר חיים בסביבה חילונית של חשיפה וראוותנות). – כל אלה (לדעתי)
שלום,
אני מאוד מעריך את רצונך להמנע מנפילות וטעויות בתחום ההסתכלות והיצר. אתה צודק לגמרי שהמאבק הוא קשה ביותר, והמקום שאתה נמצא בו לא עושה לך את זה קל יותר. על ההצלחות הקטנות שבדרך עליך ללמוד להעריך את עצמך – זה קשה, ומעיד על אופי חזק שיש לך.
לגבי הפעמים הבאות. ההלכה אוסרת על אדם לישא אישה שלא ראה לפני כן "שמא תתגנה בעיניו". כלומר, ישנו חשש שהוא יגיע לחתונה ולא יאהב את המראה החיצוני שלה, ולא ירצה להתחתן, או יותר גרוע – יתגרש לאחר החתונה. מכאן פוסק הרמב"ם:
"מותר להסתכל בפני הפנויה ולבדוקה בין בתולה בין בעולה, כדי שיראה אם היא נראה בעיניו ישאנה ואין בזה צד איסור, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן. אבל לא יסתכל דרך זנות, הרי הוא אומר 'ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה' " (הל' אסורי ביאה, כא, ג).
מהרמב"ם אתה למד שצדקת שהסתכלת על זו שיצאת איתה כדי לדעת אם המראה החיצוני לא מרחיק אותך. הרמב"ם אומר שראוי לעשות כן, כלומר, זו הדרך הנכונה. סיבת הדבר לדעתי היא שהתורה לא מתנגדת ליופי ואסתטיקה; אדם לא אמור לחיות במקום מלוכלך וגוף מלוכלך – להפך: "שלשה דברים מרחיבים דעתו של אדם: אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים". אין רעה בהרחבת הדעת.
איפה הבעיה? הבעיה היא בהסתכלות "דרך זנות". כלומר, אם מישהו מסתכל להנאה בלבד, אזי הוא נופל לתיאור שלך שרק הצד הגופני קובע ולא שום דבר אחר. זו ההסתכלות שאתה מתמודד איתה במקום שאתה לומד בו, וזו הסתכלות שכולנו מתמודדים איתה במקומות רבים בחיינו.
אבל זה לא המקרה שלך! אתה אומר שנפגשתם כמה פעמים, והיה נחמד, וזה היה עשוי להצליח. אתה בעצמך כותב שהיא רצתה שתביט לה בעיניים כדי ליצור קרבה ואהבה. זו הדרך הנכונה! כאן לא מדובר על הסתכלות של זנות, שהרי היא מצאה חן בעיניך ואולי גם אתה מצאת חן בעיניה אם זו הנקודה היחידה שהפריעה לה. בשלב מסוים בקשר ההסתכלות היא הכרחית כדי ליצור קרבה ואינטימיות, כדי לראות את הרגשות של הצד השני, כדי להבין מה עובר עליו. בשלב יותר מתקדם אי-אפשר להסתפק בזה, וזה הזמן הנכון לעבור למסגרת אחרת, של נישואין.
בקיצור, אני חושב שאם אתה עוד יכול לחזור אל הבחורה ההיא, ולנסות להמשיך – זה נכון. אם לא, לפעמים הבאות אני סבור שכל עוד אתה מודע לעצמך ומרגיש שאתה מסתכל לא בצורה שלילית ולא נכונה, אלא בצורה הכרחית ואמיתית כדי לפתח רגשות וכדי להכיר את הצד השני, אתה בדרך הנכונה.
בהצלחה רבה,
נדב, חברים מקשיבים
