הפגנה של בנות – מותר, אסור או לא ראוי?

שואלת יקרה שלום רב, וסליחה על העיכוב הענק בתשובה. היא היתה מוכנה מזמן, אבל היו לנו תקלות חוזרות ונשנות באימיילים.
בעבר, היה מקובל מאוד שהבנות נמצאות בבית ואינן יוצאות לתפקידי חוץ. הבעל היה 'שגריר חוץ' והאשה 'שגרירת פנים' . ולכן, חכמים תיקנו תקנות רבות על מנת 'שכל כבודה בת מלך פנימה' ועזרו לבנות ישראל לשמור על צניעות זו.
למרות הרצון הגדול לשמור על צניעות האשה, ההלכה מלמדת אותנו שיש להוציא שאשה מחדה וכלה מחופתה כדי לעזור במלחמת מצווה.
כיום נשים רבות לא נמצאות בבית, הן יוצאות לדברים אחרים (לדוגמא לימודים, קניות, שיעורים, הרצאות וכדו').
בזמן זה יש מצב של חושך כללי כלפי הקדושה, החינוך, הדת. יש 'עת לעשות לה', וצריך לפעול למען שמירת התורה, המצוות, החינוך, ארץ ישראל וכו'. ולכן, כשצריך, גם הנשים צריכות לצאת ולעשות את ההשתדלות בקדושה, בצניעות, בשמירה על הלשון, ועל קדושת הפה. (אי אפשר דווקא בעיניינים שבקדושה להתחבא ולומר כל כבודה בת מלך פנימה).

קישורים:
כל כבודה בת מלך פנימה: http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=40891
בסוף השאלה צירפתי מאמר של הרב זושא וולף – נראה לי שכדאי לקוראו.

בברכת כל טוב,
שלמה, חברים מקשיבים.
shlomo@kipa.co.il.

* "אל נשי ובנות ישראל עת לעשות לה'
אחת הנבואותיו המפורסמות של זכריה הנביא היא: "כה אמר ה' צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים".
לכאורה הדבר תמוה: מה משמעות הדבר שנשים תשבנה ברחובות ירושלים? הרי דבר זה הוא הפך הכלל "כל כבודה בת מלך פנימה", שכבודה של האשה היהודייה הוא בהיותה "פנימה" בביתה, ולא בהימצאותה ברחוב!
בדומה לכך ניתן לשאול על נבואת ירמיהו "עוד יישמע . . בערי יהודה ובחוצות ירושלים . . קול חתן וקול כלה": והלא קולה של אשה הנשמע בערים ובחוצות הוא הפך הצניעות?
ניתן להבין זאת על-פי דברי המפרשים בעניין זה, שנבואת "עוד ישבו זקנים וזקנות" נאמרה ביחס לתקופה שלאחר תחיית-המתים, בזמן עליו נאמר "גם אויביו ישלים אתו", שגם האויב, היצר-הרע, ישלים עם רצונו של היהודי לעבוד את ה'. בזמן זה אין צורך בזהירות של "כבודה בת מלך פנימה" והנבואות האמורות יכולות להתקיים.
אומנם נבואות אלו עוסקות במאורעות עתידיים, אולם ישנה בכך הוראה גם עבורנו:
ישנם השואלים, מדוע מתעסקים כיום כה רבות בחינוך הבנות, במידה שלא מצאנו דוגמתה בדורות הקודמים? והלא לשם כך על הילדה היהודייה לצאת, במידה מסוימת, מה"פנימה", כדי לקבל את החינוך בבית-הספר?
יתרה מזו: נשים יהודיות מתעסקות כיום בעבודה לטובת הכלל, למען התורה והיהדות, ולשם כך עליהן, לעיתים קרובות, לצאת מ"ארבע האמות" של תחום ה"פנימה". ולמרות זאת אנו רואים, שהדבר הונהג בדור הקודם על-פי הוראות גדולי הדור, שעל-פי הוראותיהם נוסדו בתי-ספר לבנות למרות שחינוך הבנות כרוך ביציאה מהבית.
אלא, שהואיל וזמן זה הוא "עת לעשות לה'", תקופה של נחיצות בפעולות למען היהדות – נוקטים גדולי הדור באמצעים מיוחדים כדי לבצע זאת. גדולי הדור ראו את הצורך הבסיסי בייסוד בתי חינוך לבנות, כדי להעניק להן את ההכוונה היהודית-דתית שאין ביכולתם של כותלי הבית לבדם לספק, וכך להביא דורות יהודיים חרדיים בעתיד.
כך גם בנוגע לפעילויות המתבצעות על-ידי נשים למען יהדות וחינוך תורני – פעילויות המגובות על-ידי גדולי הדור ומנוהלות בהוראותיהם* וכך גם בקשר להקמתם של ארגוני נשים, באופן של צניעות ומסירות.
ושכר המצווה הוא בדומה למצווה עצמה: כדי לקבל את הייעוד המובטח "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים", ייעוד המשווה את הנשים לאנשים – הרי על המצוות המביאות לשכר זה להיות בדומה לו.

ביראת שמים ובהרחבה
זהו התפקיד הנדרש מנשות ישראל כיום. על נשי ישראל לתרום מזמנן ומיגיעתן כדי לבצע, ובצניעות, את המטרה היהודית החשובה, על-ידי "רחובות ירושלים" שכל אחד צריך לבנות לעצמו: על העבודה להתבצע בשלמות של יראת-שמים ('ירושלים'), ויחד עם זאת עליה להיעשות בהרחבה ('רחובות').
כבר ביציאת מצרים, בשירת מרים, אנו מוצאים ששירת הנשים לא היתה בפה, שירה בקול, אלא באמצעות כלי זמר בלבד – "ותקח מרים הנביאה את התוף בידה". ועל-אף שמאורע זה קדם למתן-תורה, נהגו כבר אז לפי כל כללי הצניעות.
וכפי שזכותן של פעולות נשות ישראל באותו הדור הביאה לגאולת ישראל – כך בזמננו, שפעולותיהן הטובות של נשות ישראל יסייעו בהבאת הגאולה, ובקיום הנבואה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים".
(מתוך "אל נשי ובנות ישראל", בעריכת הרב זושא וולף, על פי לקוטי שיחות חלק כא עמוד 379)