הרגשה לא טובה בלימוד בישיבה

שלום רב
צר לי מאד, אך קשה לי לענות על השאלה, שכן דברים אלו אישיים, וכל אחד מתאימה לו הדרכה אחרת, וכאשר אני קורא דברים מעין אלו, ממש אינני יכול לדעת מי ניצב מולי, מה הוא עבר, מה מתאים לו, ולכן מאד קשה לי לעזור לאדם לכוון את עצמו.
כבר לימדו אותנו חז"ל שכל אחד הוא עולם מלא, ולכל אחד יש את התכונות שלו, את היחס שלו בין השכל לבין הרגש, את הקשר שלו אל הסביבה, ולכן הכוונה בדברים כאלו, צריך היכרות טובה, ולפחות שיחה ישירה על מנת להתרשם מהאדם, לכן ראשית אני מציע לפנות או לאישיות תורנית בישיבה בה אתה לומד, או לחברים מקשיבים בטלפון, ולדבר על הנושא, לפעמים אחרים עוברים דברים דומים, ודיבור עם חברים מקשיבים יכול לעזור. היתרון של חברים מקשיבים שהאדם יכול להישאר אנונימי, ובכך יש פחות חשש לחשוף את עצמך, אך עדיין יש חיסרון של היכרות טובה ואישית.
גם מה עברת מהעבר, הוא עלום מבחינתי, האם עשית צבא, איזה ישיבה אתה לומד, ומדוע דוקא בישיבה זו, ועוד שאלות רבות מאד, שכל היחס משתנה על ידי ידיעת התשובות לשאלות בסיסיות אלו, לכן קשה לי לענות, אך בכל זאת אכתוב כמה מילים, ואבקש שדברי לא יהוו תחליף לבירור ישיר מתוך קשר אישי ופתוח, שאין אליו תחליף.
באופן עקרוני חשוב לדעת, שיש רבים שבלב שלך עוברים "משבר" מעין זה, אם כי כל אחד בדרך שלו, אצל אחד הדבר בא בחוסר חשק ללימוד, ואצל אחר בחוסר תחושת קישור לקיום מצוות, ועוד דרכים שונות ומשונות, והדבר הראשון החשוב הוא לא להתרגש מכך יתר על המידה.
אחד מהדברים החשובים שצריך ללמוד הוא ש"משבר" הוא דבר לא נעים, שבודאי שאנו לא אוהבים אותו ולא רוצים אותו, אך הוא בא במטרה להעלות אותנו למדרגה אחרת, להרים אותנו שלא נמשיך כמו שהיינו עד עכשיו, אלא שנתקדם למשהו אחר לגמרי. כל עוד שהאדם מרגיש שטוב לו עם מה שיש לו, ממילא, הוא לא כל כך מרגיש צורך למשהו אחר, ולכן באופן טבעי הוא לא מנצל את כל הכוחות שלו להגיע אל שלב אחר, לכן העדר קודם להויה, והתחושות של החסרון יש להן תפקיד חשוב בבניה.
דברים אלו מלמד אותנו הרב קוק זצ"ל בספרו אורות הקודש חלק ג´ בפסקאות רבות, ואני ממליץ לעיין בדברים, אולי עם חברותא מבוגר יותר, או עם רב בישיבה, ובכך לפחות לקבל פרופורציות על המשבר, לקבל דרך הסתכלות אחרת כיצד המשבר לא יפיל אותנו אלא יהווה בשבילנו דרך להמשיך להתקדם.
לאחר מכן, חשוב לנסות להבין ממה נובע המשבר שאנו נמצאים בו, שעל ידי שנדע לעמוד על שורש הבעיה נדע גם כיצד לטפל בה, כמו רופא שצריך לאבחן את המחלה ולאחר אבחון הוא יכול לטפל.
בשלב זה חשוב ביותר בחינה אישית, לדעת בדיוק מה עובר עליך, ושוב חוזר הקושי שלי לענות, אך אכתוב דברים כלליים, וגם אם לא יעזרו לך כל כך, אולי יעזרו משהו, ואולי לאחרים יעזרו יותר.
ישנם כמה משברים שעוברים בחורי ישיבה, שהם משברים "טיפוסיים" שהמון עוברים, גם אם הם לא מגדירים את הדבר כמשבר, וגם אם לא מדברים על זה, אך רבים רבים עוברים אותם ולפעמים חשוב לטפל בם. (אני בכוונה כותב לפעמים, שכן דבר זה תלוי באדם ובמקום שבו הוא לומד, שלפעמים אם לא יודעים לטפל, הפתיחה של ענין עלול רק להזיק, ולפעמים האדם מסוגל לעבור את המשבר בלא לפתוח אותו, ואז פתיחה של משבר, עלול לגרום רק להגדלתו, בכך שנותנים לו יותר מקום ממשי, ואז קשה לאין ערוך להתגבר עליו, לכן כל ישיבה בוחרת לה דרך כיצד להתמודד עם המשברים האלו).
משבר א´ – שאיפות ופגישת גדלות מול מציאות – הרבה פעמים אנו מתחילים מסלול, ואנו בראש שלנו מדמיינים מה אמור להיות בסוף המסלול. לדוגמא, מה אני אהיה לאחר 5 שנים, והנה עוברות השנים והאדם מגלה שהוא הרבה פחות ממה שהוא חשב שהוא יהיה, ודבר זה נותן לאדם תחושה, שהנה אני עוד סתם מישהו, אני חשבתי שאני אהיה משהו מיוחד, שאני אהיה גדול, ואני מגלה בסופו של דבר, שלא יצא מהלימוד שלי שום דבר. משבר זה הוא חשוב, שהוא מכניס את האדם לפרופורציות, וזהו מבחן לאדם, האם ידע לבנות לעצמו תהליך חדש, האם את הדמות השקרית או המדומה הוא יהיה מסוגל להחליף בשאיפה אידאלית שבנויה על הבנה רצינית, או שמא המשבר הזה יגרום לו ליאוש. באמת הדמות שבנינו בראש, היה לה תפקיד חשוב, שהיא גרמה לרבים מאתנו להיכנס אל עולם עלום מבחינתנו, ונתנה לנו את הדרך להתחיל את הבנין האישי שלנו, אך היא שקרית, שכן המטרה האמיתית בלימוד בישיבה היא לא להגשים מטרות ילדות אלא לבנות את האדם בקשר אמיתי לתורה ולעבודת ה´. לכן בשלב מסויים חייבים להחליף את התפיסה הראשונית הזו בתפיסה בוגרת יותר ורצינית יותר. לתפיסה זו החדשה צריך בסיס טוב ויציב, על מנת שהיא תוכל להחליף את התפיסה הקודמת. צריך ללמוד להבין את חשיבות לימוד תורה, את חשיבות האידאלים של התורה, את היסודות האמוניים והתורניים שלנו, ומתוך בניינים אלו שנבנו מהשאיפה הקדמת, לבחון שוב מה הכח שאמור לדחוף אותי הלאה, ואז יתברר שמה שנשבר זה באמת רק מסגרת חיצונית, והיא כמו המעטפת של תולעת משי, המשמשת אפשרות להפוך לפרפר.
לפעמים מעבר זה בא לאדם מתוך מחשבות שלו עם עצמו, ולפעמים אדם צריך יותר מישהו שיכוון אותו איך לעבור את השינוי בתפיסה, ואז צריך לבחון מי יכול לעזור, מה המקורות שראוי ללמוד אותם שיעזרו לנו להבין את השינוי, ואת מה שעובר עלינו, ולחשוב הרבה, כן לא לפחד מלחשוב, אלא לחשוב ולשאוף הלאה.
משבר ב´ – המעבר מטבעיות לשכליות – במשבר גם כן פוגשים הרבה פעמים, והוא שהאדם שמגיע לישיבה בא עם אנרגיות גדולות ועם התרגשות גדולה. הוא מגלה עולם חדש, והכל מרגש. הוא שאף להגיע לישיבה, והנה הצליח, הוא שאף למשהו והנה הוא מתקדם והכל עולה יפה, ולאחר זמן פתאום מרגישים שבעצם לא הכל זוהר, פתאום מגלים שהשמחה נעלמה, שכבר אין חדש והכל פחות או יותר מוכר, הלימוד נהיה משימה של התמדה ונסיון להבין דברים לא פשוטים, ואף התפילה שהייתה קודם לכן באופן טבעי, נהיית משהו יבשה. משבר זה דומה ולפעמים נובע מהמשבר הראשון, והיסוד שלו דומה ולפעמים אף זהה ליסוד הראשון, אך לפעמים שונה.
צריך לדעת, שהדחיפה הראשונית שיש לנו לדברים חדשים, ולדברים שאנו שאפנו אליהם, נובעת פעמים רבות מטבעיות הקשורה אל הרגש, אך כח זה איננו אנחנו, הוא מתנה משמים לתת לנו את הכח להתחיל, אך זה לא הבנין העצמי שלנו, ולכן הוא עובר, כעבור כמה זמן (כל אחד בשלב שלו). כאן נדרש מהאדם שתי אפשרויות, שהוא צריך להחליט מה מתאים לו: 1. לחזק את הרגש – ללמוד דברים הפועלים על הרגש, כגון תורת ברסלב הפועלת רבות על הרגש, כגון על התפילה ועל הלימוד. עבודה זו יותר מתאימה לתורת החסידות וישנן ישיבות שמדגישות דרך זו. 2. להתחיל לפעול מתוך אמונה והשלטת השכל על הרגש. האדם מתחיל להחליט לפי מה שהוא מבין, לפי מה שהוא בנה את עצמו, וכמובן להמשיך לבנות ולפתח. לדוגמא ללמוד על עניינה של התפילה ועל חשיבותה של התפילה, ואז להחליט החלטות, ולקבל על עצמו קבלות בענין המצות שהוא עושה, ובענין הלימוד תורה שלו. כאשר האדם לומד על מהותה של התורה ועל חשיבותה, הוא מחליט שעל דבר חשוב כל כך, ועקרוני כל כך, הוא חייב למסור את נפשו עליו. דרך זו יותר מתאימה לישיבות הליטאיות, השכלתניות, ואף מהישיבות שלנו.
ככל שהאדם יישאר בלא אחת מהדרכים, הוא ימשיך להרגיש הרגשה גרועה עם עצמו, הוא ירגיש שהוא מאבד את הכוחות ואת הרצונות, וירגיש התדרדרות, ולכן חשוב להיות רציני ולבחור בדרך המתאימה לנו. כמובן שיש אפשרות לשלב את הדרכים, וכל אחד ימצא לעצמו את האיזון בין הדרכים, לפי מה שמתאים לו, ואז יקבל את האוצרות משתי הדרכים.
משבר ג´ – הרגשת הצורך ב"תכלס" ובמימוש הלימוד – מדבר זה לפעמים נובע משירות צבאי, שבו האדם חי במשך תקופה בדברים מעשיים, וכאשר חוזרים לישיבה פתאום מרגישים שהדברים "מרחפים באויר" ומנותקים מהחיים שלנו, ולכן הם מנותקים מהחיים. אך לפעמים משבר זה נובע מתקופת לימוד שחסר בה לימוד מעשי, או מחוסר שקיעה בלימוד. כמה דברים יכולים לעזור בהתמודדות עם משבר זה:
1. לימוד מסלול הכשרה לרבנות – הלימוד יותר מוגדר, לפעמים נותן יותר תחושה של סיפוק, ויותר מבליע את האדם בתוך הלימוד. באופן טבעי יש בעיה לאנשים רבים להיבלע בדבר מופשט, ולכן לימוד מסלול רבנות עוזר לאדם להתקשר ללימוד מוגדר ומעשי, ונותן לו כוחות חדשים בלימוד והתעוררות גדולה.
2. התמסרות יותר ללימוד, כגון העברת חבורות, ונסיון לסכם סוגיות שאנו לומדים, וכן שאר דברים שנותנים שקיעה בלימוד ותחושת הגדרה. אדם שמעביר "חבורה" על סוגיא, מרגיש שהוא הקיף סוגיא, ושהוא מסוגל להקיף עוד סוגיות, הוא מרגיש שהוא מסוגל, ושהוא בונה משהו ממשי.
3. לימוד אמונה והלכה, יחד עם החשיבות המעשית, להשקיע בלימוד אמונה, שבו מרגישים בניה אישית, ואף מתחילים להחליף את המושגים הצבאיים, או המושגים הרגילים במקומות אחרים בעולם, למושגים אחרים, לדרך חיים אחרת, והיא לאט לאט חודרת אל האדם ובונה בו חיים אחרים, עם שאיפות אחרות.
כמובן יש עוד דרכים ואי אפשר להרחיב בהם.
משבר ד´ – תחושת המיצוי. פעמים רבות אדם מרגיש שהוא מיצה את מה שהוא עושה, ולמרות שהוא מרגיש שיש לו עוד הרבה מה להתקדם, אך הוא מרגיש שכבר השאר זה רק תוספות, והוא צריך משהו אחר, במצב זה חשוב לדעת: 1. צורך בחידוש – אנשים רבים צריכים חידושים כגון ספר חדש, מסלול חדש, ובכך לקבל מרץ למה שהוא עוסק בו. 2. לנסות ללמד, להשפיע את מה שקנינו, ואז מגלים דברים רבים, מגלים גם את הצורך להוסיף הרבה על הבנין שלנו, מגלים שיש חשיבות במה שאנו עושים, ומקבלים יחד עם הגיוון גם תחושות חדשות שלא היו לנו קודם לכן. 3. לפעמים יש מקום לשקול לשנות ישיבה בה אנו לומדים, שכן כל ישיבה יש לה דרך אחרת, ולפעמים אדם צריך לשנות את הדרך שלו, את דרך הלימוד שלו, דרך הישיבה שהוא נמצא, ובמקום אחר, הוא יקבל משהו אחר לגמרי. אני עברתי מישיבת מרכז הרב לישיבת רמת גן, והרגשתי שינוי עצום, וגם לאחר מכן כאשר עברתי לישיבה אחרת, הרגשתי שינוי עצום. לפעמים לוקח זמן לקלוט את השינוי, ולפעמים צריך הרבה סבלנות, אך הרבה פעמים זה משתלם מאד.
חשבתי על עוד משברים, אך נראה שאין לדבר סוף, וגם במה שכתבתי אני מרגיש, שהם דברים שאינם מקיפים מספיק ולכן כל נושא יש מקום לפתח הרבה יותר, וכבר הארכתי רבות.
אברך אותך שתזכה לשמחה רבה בלימוד, ושתרגיש שוב את השמחה ואת האהבה שתמלא אותך,
בברכת כל טוב,
יצחק.
Zahig2@shoresh.org.il