הרהורים לגבי בחור

שואלת יקרה:
נשמע באמת ממכתבך הבילבול שצף ועולה אחרי שנים.
לא ברור לי משאלתך האם את רוצה בו, או לא?
האם מפריעה לך המחשבה עליו כי היא גוזלת זמן ומקום לדברים אחרים או מפריע לך שאת מאוהבת במישהו שלא בטוח שאת הולכת למסד איתו את אהבתך?
לכן אני חושבת שאת צריכה לחשוב עם עצמך קודם כל מה את רוצה, מה מבלבל יותר: עצם האהבה, או הוא עצמו.
אסביר את עצמי: אהבה אכן היא תכונה מבלבלת, מסובבת חושים, וראשים, אם היא באה נכון ומהבטן וגם מהראש אז לא מאבדים כיוון ואפשר להמשיך את החיים כרגיל ולאהוב מישהו, האהבה צריכה להיות בפרופורציה. השאלה היא האם את באמת רוצה לאהוב את אותו אדם שגורם לך לתחושות האלה, או שאת אוהבת אותו וזה בלתי נשלט, האם את יכולה לחשוב (מהראש) האם הוא מתאים לך, האם מתאים לך לאהוב אותו (ואגב, את נמצאת היום בגיל שזה בסדר גמור ולגיטימי להתחיל בקשר) תחשבי- אם זה מתאים לך באמת מבחינת החיים שלך, אם את פנויה להשקיע את זמנך בקשר, תחשבי האם הוא כבן אדם מתאים לך לקשר. ואז כשמעלים את האהבה למודע, לשכל, ומתחילים לחשוב עליה ולא נותנים לרגש להשתלט לבד- אז גם יותר קל להוציא אותה, כי הרגש באמת עמוק, אם משאירים את האהבה שם, אז קשה להוציא אותה משם. ואם היא עולה לשכל, משם יותר קל להוציא.
מקווה שנתתי כווני מחשבה,
אם משהו לא ברור, ואם את רוצה להמשיך לדבר על הנושא, אשמח תמיד.
יסכה
yiskaa@intermail.co.il