התאהבות – גזירה משמים?

שלום לך יקרה!!
אני מאוד מבינה את הקושי שלך, ויחד עם זאת אני מאוד מעריכה את העובדה שהמציאות הזו מציקה לך, שאת לא שלמה איתה ורוצה לעבוד עליה.
עצם זה שאת מציגה את המציאות הזו כמציאות שצריכה שינוי ותיקון, מעיד על כך שיש לך מודעת לבעייתיות, ומודעות היא כבר חצי דרך לפתרון.
ברשותך אפתח בסיפור אמיתי-
בחור אחד היה מאוהב במישהי מהשכונה שלו במשך כמה שנים, עד שיום אחד הבחורה התחתנה. הבחור האומלל, התייסר מאוד ואמר שהוא ממש מאוהב בה ולא יודע מה לעשות. הוא המשיך וסיפר שמרוב שהוא אוהב אותה, כל יום הוא עובר בכוונה ליד הבית שלה מחכה אולי במקרה הוא יראה אותה, הוא הולך להתפלל בבית הכנסת בו היא מתפללת, הוא התחיל גם להתנדב בארגון בו היא מתנדבת… וכדו´.
מה דעתך על המקרה הזה? האם יש כאן אהבה? האם זו אהבה?
ואולי הכל בראש שלו? הרי הוא כלל לא מכיר אותה! הוא פשוט התלהב ממנה, ובחר להמשיך ולהטעין את ההתלהבות הזו, ההתאהבות הזו, ע"י המעשים שהוא עושה.
התאהבות היא איננה גזירה משמיים, אנו בוחרים האם להטעין את ההתאהבות, או לשכוח ממנה, ההתאהבות היא הרבה עניין של החלטה ובחירה שלנו!
ישנה היום גישה שאומרת שההתאהבות היא איזושהי גזירה שלא ניתן לערער עליה!
התאהבת- וזהו!! אין לי מה לעשות יותר, זה לא בכוחות שלי "הלכתי שבי אחריו"…
וזה כבר לא בשליטתי.
ודווקא מקרה זה המחיש לי עוד יותר שההתאהבות היא איננה גיזרה משמיים- התאהבות היא תוצאה של השקעה, התמדה, התייחסות וכדו´.
עצם זה שהתאהבתי במישהו, זה אומר שבחרתי להתאהב בו.
אני כן מסכימה שיש דבר שנקרא – התלהבות! אני רואה בחור חמוד, ומתלהבת ממנו, או מתאהבת בו (איך שנגדיר את זה)- אך האם ההתאהבות הזו, ההתלהבות הזו היא באמת אהבה? ואולי קודם כל צריך לברר מהי בכלל אהבה? האם האהבה היא רגש של התלהבות ראשונית מכל מיני דברים חיצוניים מלהיבים? או שאולי האהבה היא רגש עמוק, שנובע מתוך הכרות שכלית ורגשית עמוקה, מתוך מקום אמיתי של טהרה וקדושה? מהי אהבה?
במהלך חיינו אנו פוגשים הרבה אנשים, נחמדים, מצחיקים, יפים וכו וכו´ והעובדה היא שאנו לא מתאהבים בכולם- אנו מתאהבים במי שאנחנו בוחרים להתאהב.
את שואלת איך אפשר שהשכל ישלוט על הרגש?
קודם כל השכל נבנה ע"י למידה.
ככל שנבין בשכל מהי האהבה האמיתית, מהי האהבה הראויה בין בני זוג, כיצד עליה להתבטא, והיכן עליה להופיע- יהיה לנו הרבה יותר קל להתמודד רגשית.
ולכן אני מציעה לך ללמוד יותר על הנושא הזה, לבסס את ההבנה השכלית
את כותבת, "אני לא יכולה שלא להסתכל עליו"- אני יודעת שזה קשה, אבל אני מציעה לך לנסות להסתכל ולפגוש אותו פחות. ולעומת זאת תנסי לחשוב יותר, בצורה שכלית, שקשר מסוג כזה פשוט לא שייך ולא מתאים בזמן הזה.
יש באתר המון חומר על הנושא הזה של קשרים עם בנים לפני הנישואין ועל משמעות האהבה לפי היהדות- אני מאמינה שחומר זה יוכל לעזור לך בביסוס ההבנה השכלית
בנוסף, כמו הבטריה של הפלאפון, אם לא תטעיני אותה, לא תוכלי להשתמש בה- כך גם ההתאהבות שאת מתארת. אם לא תטעיני אותה כל הזמן, אם לא תחשבי עליו כל הזמן, אם תימנעי מלהיות במקומות בו הוא נמצא- ההתאהבות תדעך. לא יהיה לה מהיכן להתמלא.
כבר אמר מי שאמר- "רחוק מהעין רחוק מהלב"- אם תתרחקי ממנו בצורה שכלית וטכנית, זה יגרום לך להתרחק גם בצורה רגשית.
ישנם לצערנו כ"כ הרבה זוגות שמתגרשים, איך?? הרי הם היו כ"כ מאוהבים??
ישנם בימינו הרבה סיבות לגירושין, אבל אחת הסיבות המשמעותיות לגירושין, שקשורה גם לשאלה שלך היא- שכשמפסיקים להשקיע בזוגיות, שמפסיקים להשקיע בקשר ובאהבה, כשמפסיקים לפתח, להפתיע, כשמתרגלים, ולא מטעינים שוב ושוב, אז האהבה דועכת.
ובהקשר לסיפור שסיפרתי בהתחלה, אם הבחור הזה יתנתק מהבחורה הזו לגמרי, יתרחק מכל המקומות בהן היא נמצאת, לא יעבור ליד הבית שלה, ויעבוד על עצמו ועל המחשבה שלו בצורה שכלית- שהבחורה הזו איננה שלו, ולעולם לא תהיה, יהיה לו הרבה יותר קל להתנתק ממנה!! הרי בפועל לא היה להם קשר זוגי, הכל היה במחשבות שלו עליה, בהטענה החוזרת ונשנית שלו כלפיה.
אני רוצה לצרף לך, קטע מתוך מאמר שהתפרסם באתר, בתקווה שיסייע.
"אחד הדברים הבעייתיים באהבות נעורים הוא שהן פשוט לא רציניות. חלקיות, זמניות, משמשות הרבה לסיפוק צרכים אישיים (חברתיים, נפשיים, מיניים) בלי שום אחריות אמיתית כלפי הצד השני. וכלפי זה אומרת התורה – אין אהבה בלי מחויבות ובלי אחריות!
תגידו- "מה זה משנה? אז עכשיו נהיה חברים (´הרי גם היא רוצה את זה´) ומקסימום יום אחד ניפרד כידידים ונמשיך הלאה את חיינו?"
לא ולא!
נשתמש שוב בדימוי של דבק שהזכרנו קודם. אם תיקח חתיכת דבק (סלוטייפ) ותנסה להדביק אותו, פעם ראשונה ושנייה זה תופס. שלישית זה קצת חלש. רביעי זה כבר נושר בכל רוח מצויה. יום אחד תפגוש (או תפגשי) בעז"ה את בחירת ליבך. האישה שאיתה תכרות ברית לנצח ותבלה את רוב החיים ביחד (50, 60 שנה!!!). ריבונו של עולם נתן לשניכם הרבה ´כוחות של דבק´ שיוכלו לחבר אתכם ולאחד אתכם ליישות אחת בבוא היום. כוחות נפשיים וגופניים. אם תבזבז את כולם היום על כל מיני נשים אחרות, מה יישאר לך לדבר האמיתי?
הניסיון מראה שברוב המוחלט של המקרים אהבות נעורים לא מחזיקות מעמד. גְדֵלִים, משתנים, כל אחד תופס לו את הכיוון שלו. מה שהתאים לך היום, לא בהכרח יתאים בעוד חצי שנה, שלא לדבר על שלוש שנים. זה השלב בו כל אחד בונה ומעצב את האישיות שלו. קשר כזה רק מסבך ומבלבל ברגע המכריע הזה.
נוסף לכך זה עלול לגרור השוואות לא הוגנות בין צורת הקשר הזו לקשר הזוגי שיהיה בע"ה בבוא היום – עכשיו זה קשר נעים ונחמד של בילויים, שיחות לא מחייבות, צחוקים. בעתיד זה יהיה קשר שכולל גם רגעים לא קלים (למשל: לתמוך ולהקשיב לאשתך כשהיא מצוברחת כי היה לה יום קשה בעבודה או שהיא לא מרגישה טוב, לעזור לה כשהיא בהריון או אחרי לידה ולא נראית במיטבה). מי שהתרגל לקשר בסגנון הראשון תמיד ייזכר בערגה בחברות הנעימה מגיל 15. ´אוי, כמה חבל שאשתי לא כזו…´. האם זה הוגן? האם זה נכון?"
עד כאן מתוך המאמר ,והקישור המלא שלו הוא:
https://www.kipa.co.il/kids/show.asp?id=4233
ועוד דבר קטן- את כותבת שאת מתפללת לה´ שהבחור הזה יהיה הזיווג שלך.
אני יכולה להבין את הרצון שלך שדווקא הוא יהיה הבחור שלך, אבל חשוב לזכור שהקב"ה יודע הכי טוב איזה בחור טוב לנו ואיזה לא. לעיתים קורה שמה שאנחנו חושבים כטוב, מסתבר שזה לאו דווקא הכי טוב, ובעצם הקב"ה ייעד אותנו למישהו הרבה יותר מתאים וטוב לנו.
ולכן, לעניות דעתי, כדאי להתפלל לה´ שיפגיש אותה עם הבחור המתאים לנו ביותר, ולאו דווקא עם הבחור הספציפי!!
כי הקב"ה יודע הכי טוב מה הכי טוב בעבורנו, ולא כדאי לנו להגביל את הטוב, ע"י תפילות ספציפיות.
ולסיום, חשוב לי לומר שאני באמת מבינה את המקום בו את נמצאת, את הקושי והדילמה שלך, עצם זה שאת כותבת, שאת שואלת, מראה שהמציאות הזאת הטרידה אותך, שאת מבינה שזה משהו שצריך לעבוד עליו, להתמודד איתו, וזוהי כבר התחלה של שינוי, של עליה והתמודדות.
אני בטוחה שבע"ה, שתגיעי לגיל המתאים לשלב המתאים, תמצאי בע"ה את הבחור שלך, שאיתו תבני קשר טהור ואמיתי של אהבה, אחווה, שלום ורעות.
אני מאחלת לך המון הצלחה, המון כוח, ובע"ה את תשתדלי מלמטה והקב"ה יסייע לך מלמעלה.
אודליה, חברים מקשיבים.
odelyaf@walla.com