שלום!
יש לי בעיה קשה אני הייתי מאוהבת בבן דוד שלי ואכשהו הצלחתי להתגבר על רגשי אהבה וזה הפך לידידות חזקה אבל בכל פעם שאני רואה אותו אני נופלת. 1. איך להיתגבר? 2. המשפחה של הבן דוד הזה היא המשפחה הכי קרובה אלינו מבחינה ריגשית אמא שלו כמו אמא שלי וכולי' אני לא יכולה ולא רוצה לא לבקר אותם כי זה יהיה מוזר אבל מצד שני אני מפחדת שיגלו… 3. אני בת 15 והוא בן 17 ולפעמים אני חולמת על חתונה האם זה מותר ע"פי ההלכה? 4. הוא לא הכי דתי כיפה קטנה, לא הכי מאמין ועוד… ואני הפוך ממנו. האם זה יכול להשפיע ומה לעשות? 5. אני מפחדת שההורים יגלו… 6. אני והוא גם בקשר טוב כמו אחים הוא עוזר לי אני לו ועוד…. ואני לא רוצה להרוס את מה שיש אבל לא יודעת מה לעשות אם מה שיבוא…….
שלום.
שאלתך מורכבת ואנסה לעזור כפי יכולתי.
ראשית, שמחתי לקרוא שאת כן מצליחה, בסך הכל, להתגבר על האהבה הזו – שזה ודאי הדבר הטוב ביותר, מה שמלמד שזה אפשרי (עם עבודה פנימית קשה ועקבית).
חשוב לדעת, שיחס לבן דוד בעניני צניעות הינו בדיוק כמו לכל בן אחר! כשם שאסור בשום אופן לגעת בבן שאת לא נשואה לו, כך אסור בבן דוד, וכן בכל דבר שֶמְקַרֵב – רגשית וגופנית.
לאדם יש כוחות רבים שהבורא נתן לו על מנת שיוכל להקים חיי משפחה שלמים. הן כוחות גופניים והן כוחות רגשיים רבים – וחבל, חבל לבזבז את אותם כוחות נפלאים על אהבת סרק.
גם בגלל גילכם הצעיר, וגם בגלל שעם בן דוד זו בעיה להתחתן. לא בעיה הלכתית אלא בעיה גנטית שיכולה לגרום למחלות קשות ביותר אצל הילדים שיוולדו.
כמו כן בדרך כלל לא מומלצים נישואין עם אדם שרמתו הרוחנית שונה בהרבה, כי זה גורם לויכוחים רבים לאחר החתונה (מתוך תקוה שאת לא תיפלי ברמתך הרוחנית), בנושא חינוך ילדים ועוד – דברים שלפני החתונה לא עלו כלל לדיון.
את כותבת שיש ביניכם קשר טוב ואת לא רוצה להרוס. את צודקת! באמת חבל להרוס, אבל צריך לזכור שבן דוד הוא כמו כל בן אחר, ולכן צריך הרחקה (אפילו מאח יש מעשים שצריך להתרחק מהם). טוב מאוד שיש קשר בין המשפחות וכן בין בני הדודים, אבל צריך להיזהר לא לחרוג.
אולי כדאי איזו תקופה קצת להימנע מפגישות עמו כדי שלא יתעוררו אצלך כל מיני מחשבות.
והעיקר חשוב לזכור – לאדם יש נסיונות רבים והוא צריך לדעת וחייב לדעת להתגבר עליהם. צריך לחפש פטנטים כיצד להתגבר, אבל העיקר זה בראשו של האדם, שיחליט להלחם. המלחמה של האדם היא פנימית, אישית, ולכן גם מובן ביותר הרצון שלך שההורים לא יגלו, שזה ודאי מומלץ, אבל לא לחשוש מלעזור קצת ליצר הטוב להתגבר על היצר הרע ע"י מיעוט במפגשים וקצת התרחקות. מקובל אצלנו שה' לא נותן לאדם ניסיון שאין הוא יכול לעמוד בו.
כדאי גם לזכור תמיד שהנסיון אינו רק מאבק ומלחמה של "סור מרע", אלא עצם הרצון והמאמץ להתגבר עליו הוא הוא המקרב באופן חיובי לה'. "לפום צערא – אגרא" (חז"ל) – לפי הצער השכר.
כתוב בגמרא ש"אין מזרזין אלא למזורזין", כלומר אני מרשה לעצמי לומר את זה דוקא מפני שאת נשמעת כבעלת אופי, כוחות חזקים ורצון, וכפי שציינת במכתבך את מתמידה במאבקך ואינך נשברת.
ראי תשובה נוספת בנושא – http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=27780
בהצלחה רבה
שמואל, חברים מקשיבים.
