שלום לכבוד הרב
אני מתקשה בבעיה שקשורה לתחום הרגשות והאישיות ואני שואל:האם יש ביכולתה של התורה הקדושה לשנות אצלנו בני האדם את הגישה לדברים עצובים שקורים כך שלא נשקע בעצבות?
האם ישנה דרך לגשת להסתכל על ארועים שליליים ועצובים כמו פטירת אדם בצורה פחות דכאונית ורגישה שפחות נשקע במחשבות מטרידות וכו וכל זאת על פי עצת התורה?
האם התורה יכולה לעזור לנו לקבל דברים באהבה ולא לקחת ללב ולשנות את הגישה שלנו אליהם ולהשפיע אפילו קצת על האופי שלנו?
האם העצה היא פשוט להתעלם מהם ? זה לא תמיד עוזר כי יש מחשבות.
האם העצה היא פשוט לנסות להתרחק מחשיבה כזו?
האם זה רק היצר הרע?
אני חושב שיש פה גם ענין של אופי ואישיות.
אז איך ניתן לחזק האישיות ולא לשקוע בעצב?
תודה רבה כבוד הרב
שלום וברכה!
שאלת שאלה עצומה!
אני חושב שיש נקודה אחת שהיא צריכה להיות בראשנו, היהדות איננה מתחמקת מלכאוב על המת, אין היא בורחת מהכאב אלא להיפך היא מתמודדת איתו.
יש שבעה, יש אחרי זה חודש, יש מנהגי אבילות במשך שנה, וגם אחרי זה כל שנה יש יום זיכרון שאומרים בו קדיש.
אחד הנקודות הכי חשובות ביהדות זה הזיכרון היהודי, לדוגמא "זכור את אשר עשה לך עמלק…" היהדות בנויה מזיכרון של ניסים ונפלאות.
ובתוך כך אנחנו מגיעים לנקודה אחרת שצריכה להיות בראשנו "נחום איש גם זו היה אומר כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"
מהו המושג של ´גם זו לטובה´?
יש 2 פירושים עיקריים לכך
א-אמנם עכשיו רע אבל יצא מזה טוב.
ב-הרע הזה שנראה לי עכשיו שהוא רע הוא בעצם טוב אבל עכשיו אני לא רואה אותו.
אני חושב ששילוב של 2 הנקודות האלה יחדיו יצור לנו את האפשרות להתמודד עם העצב של דברים כואבים.
זה באמת יהיה לטובה, זה באמת טוב אמנם עכשיו זה לא כך, וזה נראה לא טוב. והיהדות יודעת להתמודד עם רגעי הלא טוב האלה אבל בסופו של דבר יהיה טוב.
כמובן כמו שאמרת זה ענין של אישיות וככל שאדם יותר יבנה אישיות של שמחה אצלו ויעבוד על מידת השמחה אצלו הוא יבנה ממנה ויתעלה ממנה למצב שהוא שמח תמיד.
אני מקוה שעזרתי ואשמח להמשיך לעזור במה שאוכל במייל שלי
elchananshmuel@gmail.com
חנוכה שמח!
אלחנן.
