התחזקות בדת שלא מתוך אמונה

מאיה, שלום לך!

את באמת נמצאת במצב מיוחד מאוד, אני התרגשתי לקורא מה שכתבת רוצה להיות קשורה לאמונה ומצד שני ממש לא.

קודם כל אומר, שאם חונכת בדרך כפייתית מובן מאוד למה עזבת את האמונה – כי כל העניין של האמונה הוא שהיא באה ממקום של חופש ובחירה. אפילו תחשבי על המילה – אמונה – יש במילה הזו אמון יש במילה הזו קשר וחום. משהו שמגיע מבפנים, משהו שבשבילו אני מוכן לוותר על הרבה דברים בחיים שלי – כי אני מאמין. ולכן אי אפשר להאמין בכפיה. הכפיה היא בדיוק ההפך מהאמונה.
האמונה האמיתית באה מאהבה. באה מהערכה. זה מה שעם ישראל בא להסביר לעולם.
האמונה האמיתית באה מאהבה. אהבה לעצמי אהבה לזולת אהבה לסביבה אהבה לעם שלי אהבה לכל העמים אהבה לכל היקום וממילא אהבה עזה למי שהוא המקור של כל אלה – הקב"ה.
האמונה האמיתית באה מהערכה. הערכה לעצמי, הערכה לזולת, הערכה לסביבה הערכה לעם שלי… והערכה למי שהוא המקור של כל אלה – הקב"ה.
אז תגידי לי את, האם כל הדברים האלו יכולים לצמוח מתוך כפיה? ברור שלא. מי שכופים עליו לא יכול להרגיש שום רגש, בטח שלא רגשות עדינים ואציליים כאלו. אמונה וכפיה אלו בדיוק שני הפכים. ואם לא נבין את זה – אולי כבר עדיף לא להתעסק באמונה בכלל.
אמנם בגלל הגלות הארוכה של עם ישראל – כבר כ"כ התקלקלנו שאנחנו חושבים שיש קשר בין אמונה לכפיה, כך התרגלנו מהגויים שחיינו בתוכם, כך חינכו דורות לפנינו וייתכן שזה אולי היה מתאים להם לפי התרבות שהם חיו בה. אצלינו, זה ממש אסון.
הדרך היחידה לאמונה זה מתוך בחירה חופשית ומשוחררת, מתוך רצון כנה וטוב לחיות, ולחיות בצורה איכותית ואמיתית. מהרצון הזה נבנית אמונה נכונה וטהורה.
אז מה אומר לך? את כמו רבים מהעם שלנו חפצה לחיות. לחיות באיכות ולהיות מאושרת בחיים שלך ואת חושבת שהאמונה נוגדת את זה. אז מובן מאליו למה עזבת הכל.
אבל דווקא בגלל שעזבת הכל אני רוצה להוסיף עוד משהו. את יודעת, אמונה היא לא דבר צדדי בחיים. שאפשר לעשות אותו בכאילו, בצורה מלאכותית. אמונה זה משהו מאוד דומיננטי בחיים. ולכן אם מקיימים מצוות לא מסיבות של אמונה אלא מכל מיני סיבות, בסוף זה יכול להפוך להיות שנוא, לא תמיד, אבל לפעמים.
כי אמונה זה משהו מאוד עמוק ומרכזי באישיות – וקשה מאוד לשחק עם זה ולהיות צבועים. אני מרגיש שמצד אחד את באמת היית רוצה להשתחרר מהאנטי שלך, אך את לא יודעת איך, את שמחה שהחבר שלך עוזר לך להתקדם לכיוון אך את מרגישה תקועה, ואני חושש עבורך שלא תיפלי שוב ותעשי מצוות בלי קשר וחיבור נפשי אליהם, רק תתאכזבי יותר.

אז דבר ראשון והכי חשוב, לשנות תפיסה – תשנני לעצמך "אמונה, אצלי זה יבוא רק בצורה חופשית, מאהבה והערכה"

ולכן זה מורכב ויש לזה שני צדדים.
את רוצה לקיים מצוות בגלל אהבה לחבר. מצד אחד זה דבר נעלה ויפה. את כבר בדרך הנכונה, את מרגישה שאהבה ואמונה לא סותרות אחת את השניה, וזה נכון. לפעמים אפילו בגלל אהבה מגיעים רחוק מאוד בקיום מצוות, אמונה וחיבור לעם ישראל.
אך מצד שני אני מאוד חושש. דווקא בגלל שאת מלאת אומץ וחיים, אני חושש שגם אם תקיימי חלק מהמצוות בגלל הרצון שלך ללכת לקראת החבר שלך, ייתכן וזה יהיה נגדך בסוף, חס וחלילה.
כי בעניינים של אמונה, כדאי להיות את מול עצמך. לא עושים מצוות בגלל מישהו, אפילו לא בגלל אהבה לבן זוג(אולי בשביל לכבד אותו אבל זה לא מספיק). אלא זה משהו פנימי בינך לבין עצמך.

שאלת אם אפשר לתקן? בוודאי שאפשר לתקן, לשנות. אבל אי אפשר לחזור אחורה. פשוט אי אפשר. כי דווקא את כבר יודעת בדיוק מה זה מצוות בלי חיבור אמיתי, את זה בדיוק עזבת.
אחד הדברים המרכזיים שכדאי לתקן לפני הכל זה לחשוב נכון, לחשוב בצורה יהודית אמיתית. כלומר לומר לעצמך "אני שמחה שבזכות החבר שלי אני מתחילה לברר מחדש מי אני ביחס לתרבות של העם שלי, ביחס לתורה ומצוות, אבל אני שמחה לעשות זאת בצורה אמיתית, מול עצמי, בצורה חופשית, בגלל עצמי לא בגלל אף אחד בעולם, בצורה חופשית", ואז גם יש סיכוי שתצליחי לשמור על זה לאורך שנים, ותרגישי עם זה טוב ולא חנוקה.

ואיך לעשות זאת? לדעתי, את חייבת למצוא את האות שלך בתורה, את הסיפור שלך בתורה, את החיבור האישי שלך למצוות. לפעמים זה תהליך לא קצר אבל ממש שווה את זה.
חפשי ספרים על יהדות, אני מדגיש לא ספרים על איך מקיימים מצוות, אלא על ספרים על הרוח של היהדות, על הרוח של עם ישראל, מה זה כיסוי ראש? למה? למה לשמור כשרות? מה הרעיון שעומד מאחורי לבוש צנוע? מה הרעיון שעומד מאחורי נידה, מה יש בזה? וכן הלאה. חפשי ספרים שידברו אלייך, שתרגישי שהם מדברים בדיוק אל האות שלך בתורה, אל הנשמה הייחודית שלך עם הצרכים הייחודים שלך והאופי הייחודי שלך, שמבינים אותך, שהתורה היא באמת חופש, שהתורה היא נותנת חיים ולא "כופה כל מיני מעשים מוזרים – מצוות".

אולי תמצאי רב מסויים שכתב ספר מסויים שאת מתחברת אליו, או סתם איזה סיפור טוב שיגרום לך להתחבר יותר, שישאיר עלייך רושם, יש רשת חנויות בשם "דברי שיר" שיש להם ספרים מהסוג הזה.

נסי לקחת על עצמך לחפש פעם פעמיים בשבוע שאלה מהאתר של "חברים מקשיבים" שמדברת אלייך ולכתוב רשמים שעולים לך מהתבוננות בעניין. אולי תחפשי באתרי אינטרנט, אולי של "מכון מאיר", שיעורים שאת מרגישה שנוגעים בך, אולי של הרב אבינר אולי של רבנים אחרים שיעסקו בשאלות שמעניינות אותך, בכל מיני נושאים, לא על איך מקיימים מצוות אלא על מה זה בכלל עם ישראל? מה יש בזה?
איני יודע איפה את גרה, יש בת"א (בוגרשוב פינת צפת) את "ראש יהודי", מקום שבו אפשר להיכנס, להיות איך שאת, ולשאול את השאלות הכי נוקבות, בלי שום צביעות, יש שם הרבה חילונים והרבה אנשים ששואלים את עצמם שאלות. כנסי לאתר שלהם, נסי, אולי ימצא חן בעינייך. ואם לא שם, אז המשיכי לחפש, לאט לאט – אני מאמין שבסוף תצליחי לבנות מחדש את הקשר שלך ליהדות. אולי יקח זמן עד שתמצאי את האות שלך בתורה, אבל אם לא תעשי את זה, אז מה? תמשיכי לחיות בקונפליקט מול התרבות של העם שלך, התורה?
אל תוותרי, תעשי מה שתרצי, קחי את הזמן, אבל תשאירי מקום לאמונה, לתורה. עם ישראל הוא העם שהשפיע הכי הרבה על העולם, ולא סתם. כי יש בתרבות שלו משהו מיוחד. משהו אינסופי. משהו באמת מתוק, טעם גן עדן.
המון המון הצלחה.
חגי.