שלום,
יש לי בעיה שאני אשמח אם תוכל לעזור לי לפתור.
אני בת 12 ואני גרה בבית דתי. בתחילת החופש הגדול הזה אני הלכתי לסמנריון לשבוע, אני נורא נהנתי שם והתחברתי אם בנות שונות ממני שלא גרות בעיר וכו'. אני ממש תפסתי מהם וגם מכול השיעורים וכו'. וממש התחזקתי, אני באתי הביתה ממש בעננים הכול היה נראה לי מושלם אני ממש עבדתי על המידות שלי והם עלו בהרבה ומתוך זה גם התחלתי רק ללבוש ארוך וארוך. עבר בערך חודשיים ואני מרגישה שמשהו השתנה אני עדיין לובשת ארוך ואני עדיין שומרת נגיעה וכו'… אבל אני מרגישה שמשהו חסר ממה שהיה ושזה לא רק שזה היה ההתלהבות מההתחלה… אני כול הזמן מנסה ללמוד וכאלה אבל אני לא מצליחה וזה נורא מציק לי כי כול כך הרגשתי טוב אם זה פעם. החלטתי לפנות אליך עם זה מכמה סיבות דבר ראשון שאני רוצה באמת להיות מה שהיה בהתחלה ולבנות על זה לא לחזור אחורה דבר שני שעכשיו אני חוזרת לבית ספר והבנות שאיתי הבשכבה הם לא נורא רציניות ואני פוחדת שזה יתפורר אם הזמן ואני באמת לא רוצה והסיבה האחרונה היא שזה חודש אלול ואני באמת רוצה לעבוד אל המידות שלי ולעלות…
מצטערת שזה היה מכתב כזה ארוך פשוט היתי צריכה לפרוק את זה האח שלי המליץ לי לשאול אותכם…
תודה רבה רבה,
בע"ה
שלום, (השם שמור במערכת).
טוב מאד שאת שואלת ואין שום בעיה שהארכת לא צריך להשאיר דברים שמטרידים בלב. איזה כיף לקרוא כזו שאלה. כל הכבוד שכבר בגיל כזה את מודעת לחשיבות של עבודת המידות ומתאמצת בזה. אשרייך! זו עבודה גדולה ולא פשוטה, אבל בעז"ה את תתאמצי ותצליחי.
אני ממש מבינה את ההרגשה שלך. בעבודת המידות, בקיום מצוות, ובכלל, לא קל לשמור כל הזמן על ההתלהבות וההתעסקות בזה כמו שצריך. באופן טבעי התלהבות זה דבר שיורד עם הזמן. [וצריך להתאמץ מאד ולהשקיע כדי שהיא תמשיך ותתחזק].
איך מחזקים אותה? קודם כל גם כשאין התלהבות והרבה חשק-לקיים. להמשיך ללבוש ארוך ולקיים את ההלכות והמצוות גם אם עכשיו את לא מרגישה הכי "בעננים" מבחינה רוחנית. א. כי צריך לקיים מצוות גם כשהלב לא מרגיש. ב."אחרי המעשים נמשכים הלבבות"- הקיום, אפילו בלי רגש גורם להתקרבות הלב והרצון לה´. (זה לגבי הלכות . לגבי דברים שהם הידורים צריך לעשות כשמסוגלים וזה לא גורם צער רב וקושי גדול. ולהזהר לא לקפוץ מהר להידורים שלא מתאימים בשלב הזה).
כתבת שהבנות בשכבה שלך לא רציניות, אני מקווה שהבנתי למה התכוונת. בכל אופן, גם אם את עם חברות שהעניין של מידות והתקדמות רוחנית לא במיוחד מעניין אותן, תתאמצי בכל זאת להקפיד על מה שאת רגילה ולהתקדם בזה. תשתדלי מאד לא להתבייש ולהתנצל על מה שאת עושה, מקפידה ומתקדמת. [את עושה את מה שנכון וצריך לעשות ואין לך מה להתבייש מאחרים שלא כך]. תזהרי לא לפגוע, חס ושלום, באחרות שאולי פחות מקפידות. אבל שוב אל תתביישי ותפסיקי להתקדם בגללן. תנסי למצוא חברה בסביבתך שגם רוצה להתקדם ותלמדו ביחד על עבודת המידות, אמונה וכו´ ותחזקו אחת את השניה וכך ותתקדמו ביחד.
כמו על כל דבר, גם על עבודת ה´ צריך להתפלל. את יכולה להתכוון על זה בתפילה הרגילה, או לומר במילים שלך, לבקש מה´ שיעזור לך בזה.
את עכשיו בכיתה ח´. אני לא יודעת איפה את לומדת עכשיו, באיזה סוג של בית ספר. אני חושבת, שאולי כדאי לך לנסות לחשוב ולדבר עם ההורים שלך על מעבר למקום לימודים אחר לכיתה ט´. לאולפנא שיש בה אווירה יותר תורנית. שיהיה לך יותר קל להתקדם בה. יכול להיות שזה בכלל לא שייך והגיוני, ואני לא יודעת מה מתאים לך, ואם זה יכול להיות. אבל כדאי לחשוב על זה.
אם יש עוד מה לשאול בעניין הזה ובנושאים אחרים, את מוזמנת לחזור אליי, בשמחה.
שנה טובה, ברכה והצלחה.
חיה.
haya656@shoresh.org.il