הייתה לי תקופה עם שאלות באמונה ברוך ה' עברתי אותה ומאוד התחזקתי הבעיה שפתאום חזרו לי השאלות כמובן שלא אותם שאלות. אני מפחדת שאני יום אחד אחליט לזרוק כל מה שבניתי בקטע של הדת רק בגלל שהמשבר שוב חזר לי ועכשיו קשה לי איתו מאוד מה אתם ממליצים לעשות???
שואלת יקרה שלום.
מה שלומך? מה שאני הולכת לכתוב לך עכשיו ישמע לך אולי קצת מוזר אבל לא מזמן היתה לי תקופה לא פשוטה שבמובנים מסויימים היתה דומה לתקופה שעברת ואת עוברת עכשיו. ממש כמו שאת מתארת עלו אצלי כל מיני שאלות באמונה וכמוך, ממש נבהלתי ופחדתי. פניתי להתייעץ על כך עם אנשים שונים וחכמים ובמהלך אחת השיחות אמר לי אחד מהם שהרבה פעמים כשאנחנו יוצאים לטיול ומטפסים על הר נוכל להבחין בין 2 סוגי אנשים, בטוח שיצא לך גם להיתקל בהם: יש את האנשים שיטפסו על ההר וכל הדרך יקטרו, יתלוננו ויהיו עצובים על כך שהרגליים כואבות והשרירים נתפסו הם יצטערו על כך שיש עוד כל כך הרבה זמן ללכת והפיסגה כל כך רחוקה. מיותר לציין שהעצבות תתפוס חלק מרכזי במסעם לעבר פסגת ההר וספק רב אם יעלה איזשהו חיוך על פניהם בדרך. מנגד, יש סוג שני של אנשים, אלו אותם אנשים שיתחילו בטיפוס על ההר עם חיוך ושמחה בלב על כל צעד שהם יעשו, הם יסתכלו כל הזמן למטה וישמחו על הדרך הארוכה שהם עשו. הם יסתכלו על הפיסגה, ולמרות שהיא תיראה להם רחוקה הם יחייכו, כי בלב הם ידעו שהם הולכים ומתקרבים עליה. הם ישמחו על כל כאב שהם ירגישו בדרך, על כל התכווצות שרירים, על כל מאמץ, על כל קושי, כי הם ידעו שכל אלו רק מקרבים אותם למטרה הסופית- לפיסגה. האנשים האלו יסיימו את הטיפוס בחיוך, חיוך שלא ירד מפניהם במהלך כל הדרך…
ואיך זה קשור אליך? [עבודת ה' היא הטיפוס על ההר]. יש לך את ההר שלך, את הפיסגה שלך שאליה את צריכה להגיע, הדרך והפיסגה שונים מהדרך והפיסגה שלי ושונים מפסגות של אנשים אחרים. הם ייחודיים רק לך. יש 2 אפשרויות לעבוד את הקב"ה, יש 2 אפשרויות לטפס על ההר, אבל התורה אומרת לנו במפורש באיזו דרך עלינו לבחור: ["תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה"]. זה לא אומר שאין קשיים, זה לא אומר שאין מכשולים, עליות וירידות, זה לא אומר שהשרירים לא כואבים לפעמים, ולמעשה, זה גם לא אומר שאסור לנו לכאוב, להצטער, ולבכות לעיתים על הקשיים האלו. אבל זה אומר שהדרך העיקרית שבה הקב"ה רוצה שנעבוד אותו היא מתוך שמחה. אני חושבת שזה משהו שצריך לעכל… ללמוד לאהוב את הקשיים ואת השאלות שעולות, ואת המשברים, ולא לפחד מהם. דווקא המשברים הם אלו שמקדמים אותנו.
כתבת בשאלתך שבעבר כבר עלו לך שאלות באמונה. אני מתארת לעצמי שהיה לך קשה, אבל היום, במבט לאחור, האם את יכולה לחשוב על משהו טוב שיצא מזה? אני יכולה להגיד לך על עצמי שהרבה דברים טובים יצאו מאותן שאלות שעלו אצלי, זה דרש ממני לברר דברים יותר לעומק ואני יודעת, בוודאות שבלי השאלות האלו לא הייתי מגיעה לאותם דברים. אני מאמינה שכך זה גם אצלך והאמת היא שאצל רוב האנשים הבירורים הגדולים נעשים מתוך השאלות שעולות. מי שיש לו כוח קטן- כשעולות אצלו שאלות הוא אומר טוב, לא נורא ועובר הלאה. מי שיש לו צימאון גדול לקדושה, צימאון שנובע ממשהו גדול אז השאלות מתעוררות בו בעוצמות אדירות- זועקות ובוערות בו. [יש לך תביעה פנימית גדולה שדורשת ממך לימוד והעמקה] ומאיך שאני מתרשמת את ממש בכיוון הנכון. כתבת שהשאלות שמטרידות אותך היום הן לא אלו שהטרידו אותך פעם וזה נראה לך כל כך פשוט וברור. למה את לוקחת את זה כמובן מאליו? את יודעת מה זה אומר עליך? זה אומר שלא נשארת באותה רמה! זה אומר שהתקדמת, שעלית ולכן היום מטרידות אותך שאלות אחרות. גם אותן בעז"ה אל תזניחי אלא תבררי אותם. ואת יודעת מה יקרה בשלב הבא? יעלו עוד שאלות, ועוד דברים לברר ויכול להיות שתשובי לברר דברים בנושאים שהתבררו לך בעבר- רק ברמה גבוהה יותר. כי ככה זה! ככה אנחנו מתקדמים- בדיוק כמו טיפוס על הר בצורה מעגלית- אנחנו מגיעים כל פעם לאותה נקודה, רק במקום גבוה יותר. והשאלות האלו הם הדרך שלנו לעבוד את הקב"ה, ע"י העמל בתורתו אנחנו זוכים להתקרב אליו! יש מקום לשאלות האלו כל עוד שהן באות מתוך מקום שרוצה לברר באמת ולהבין, ולכן אין לך מה לפחד ומה להצטער על כך. אני חושבת שהיה מקום להתחיל לחשוש אם המצב לא היה מזיז לך, אם היו עולות בך כל מיני שאלות והיית נשארת אדישה ולא היית מנסה לחפש תשובות, אבל כל עוד את רוצה לברר ורוצה להתקדם זה רק מוכיח עד כמה עבודת ה' שלך חשובה ומשמעותית בעיניך ובעזרת ה' היא תמשיך ותהיה כזו כל חייך.
כתבת שקשה לך מאד עם המשבר ואני מאמינה לך. אני ממש מבינה את הקושי. אני יכולה רק להציע לך שתנסי להסתכל על הדברים באמת מתוך נקודת מבט שהשאלות והמשבר הזה נועדו כדי להעלות אותך בעוד כמה רמות. מה שבנית בתוכך לא נעלם ולא יעלם בעזרת ה', זה כבר חלק ממך. יכול להיות שצריך יותר לחזק דברים שכבר ניבנו ולהשריש אותם חזק יותר שוב, בגלל אותה נקודה שדיברנו עליה מקודם, גם זה חלק מההתקדמות…
כתבתי לך בכלליות כי בחרת לא לשתף אותנו בפרטי המשבר. בכל אופן תדעי שאני מאד אשמח לעזור יותר לעומק אם תרצי לשתף ולספר מה בדיוק מפריע. וגם אם סתם תרצי שאפנה אותך לספרים או לאנשים שאפשר לדבר איתם אז בשמחה.
אני מצרפת לך את כתובת האי- מייל שלי וגם את מספר הפלאפון (נשלח אישית לשואלת). תרגישי ממש חופשי להשתמש בהם.
ובינתיים תדעי שאני חושבת עליך מרחוק ומתפללת שיהיה לך רק טוב.
ושתזכי לעבוד את ה' תמיד מתוך שמחה!
ברוריה.
brurya123@walla.co.il
[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!
