התייעצות.

שלום לך, שואלת יקרה,

משאלתך עולה בלבול בקשר הזוגי שלך ושל הבחור.
אני חושבת שזה כשלעצמו, זה די נורמלי בשלב כזה של קשר. לכן חשוב מאוד להתייעץ תוך כדי – וטוב מאוד שאת פונה…
(ואולי יש גם מישהו בסביבה הקרובה שלך שיוכל לייעץ לך באופן צמוד יותר? מורה? אחיך? ההורים? ובכל מקרה אנחנו נשארים כאן…)

העלית כמה שאלות:
1. חסר לך לשמוע ממנו יותר מה הוא חושב ומרגיש לגבי הקשר, איך הוא רואה את הקשר מתפתח. אולי גם חסר לך להגיד לו איך את מרגישה ומה את חושבת – או במילים אחרות, את רוצה תיאום ציפיות, כדי להרגיש קצת יותר ביטחון בקשר הזה.
הדבר מתבטא גם בזה שאת רוצה לשמוע מה הוא מרגיש כלפייך, והוא לא אומר. או לפחות – הוא לא אומר את זה איך שאת רוצה לשמוע…

אחד מאבני היסוד של קשר (אם לא המרכזי שבינהם) הוא תקשורת טובה. שדברים זורמים בין שני החצאים של הזוג הזה.
ופה את מספרת לי שאת מרגישה המון חוסר ביטחון, כי יש דברים שאת רוצה לשמוע ממנו – והוא לא אומר, שיחות שהיית רוצה שיתקיימו ולא מתקיימות.
הייתי יכולה להציע בפשטות, לכאורה, שתעלי את הדברים בעצמך (וזה באמת רעיון לא רע), אבל אני חושבת שצריך יותר מזה.
את צריכה להגיד לו, בדיוק מה שאמרת לי – שקשה לך אם זה שלא מוגדר בינכם מה קורה עם הקשר הזה, שאתם לא מדברים על זה. תסבירי לו, איך זה גורם לך להרגיש החוסר וודאות הזו, שאת לא כל כך בטוחה מה קורה פה בינכם… תבדקי איך הוא מגיב לזה.
ולגבי זה שהוא לא אומר לך שהוא אוהב אותך, ייתכן שהוא עדיין לא אוהב (לאהבה לוקח זמן להתבשל, והמילים ´אני אוהב אותך´ הן מאוד חזקות וטוב שהוא לא משתמש בהן סתם), ואולי חונך לא לומר זאת בשלב מוקדם של קשר והוא מרגיש שיש בעייה במילים אילו, אך הוא מנסה להעביר אלייך את רגשותיו דרך מילים אחרות. דרך זה שהוא אומר לך שטוב לו להפגש איתך, הוא מספר לך בעצם שנעים לו בחברתך, שהוא רוצה בקרבתך. דרך המחאמות שהוא נותן לך, הוא מנסה להפגין חיבה.
את יכולה לנסות ´ללמד´ אותו להגיד את הדברים כמו שאת רוצה לשמוע אותם, ואת יכולה ללמוד איך להבין את מה שהוא אומר…איך???? לדבר , להעלות, לשתף. אם את תשתפי את הצד השני ברגשותיך שלך, עם הזמן הפרטנר בשיחה, אולי לא מיד, אולי אחרי תקופה, לומד גם הוא לדבר "רגשית" או לפחות את יכולה ללמוד אם הוא מנסה לשמוע את הצרכים הרגשיים שלך ולענות עליהם.
ואוסיף ואשאל – האם את אומרת לו איך את מרגישה כלפיו?

2. מפריע לך שהוא לא משתף ברגשות. אפילו קצת מופנם.
זה משהו שצריך לבחון… האם הוא כך תמיד? גם עם חבריו? או שמא לידך הוא קצת מתבייש, אולי עוד לא מרגיש מספיק בנח?
אם זה האופי שלו – את צריכה לבחון, האם זה משהו שאת יכולה ללמוד להסתדר איתו? האם את תוכלי ללמוד איך לפתוח אותו ועדיין לכבד את המרחב הפנימי שהוא צריך?

הייתי מציעה, שוב, שתעלי את זה בפניו. תאמרי לו – ´שמתי לב שאתה מאוד מופנם, אתה כמעט לא משתף אותי בתחושות שלך´.
ייתכן מאוד, שהוא פשוט מעולם לא הורגל לדבר בשפה הזו. לעיתים קרובות, בנות הרבה יותר מורגלות לדבר בשפה של רגשות ותחושות עמוקות מאשר בנים. ואז תוכלי ללמד אותו.

3. באופן כללי חוזרת בשאלה שאלך השאלה [´האם זה נורמלי?´]. התשובה להאם זה נורמלי, היא קשורה קצת במה נורמלי בשבילך.
אך עצם זה שאת חשה חוסר ביטחון בקשר גורם לי לחשוב שרצוי מאוד שיהיה מי שילווה אותך בקשר הזה. מה גם שזה ראשוני ולפעמים חשוב ללמוד כיצד להתנהל בקשרים זוגיים. נסי מישהו קרוב, שמכיר אותך, וגם יש לו נסיון חיים.

ואוסיף עוד הערה (למרות שלא שאלת) – אני באופן אישי, די בעד נישואים בגיל צעיר. בתנאי ששני הצדדים בשלים לכך ומודעים למשמעות של ההחלטה להתחתן בגיל כזה.

הבלבול שלך גורם לי לרצות לשאול אותך – האם את בטוחה שזה מה שאת רוצה בשלב זה? אולי בכלל הרעיון של להכנס לזוגיות בשלב זה, קצת מלחיצה אותך?

אשמח לשמוע תובנות נוספות שלך בעניין, ובכלל…
חני, חברים מקשיבים
hmt@shoresh.org.il