היא קמה בבוקר עם [חיוך על הפנים].
הדבר החמוד והקטנטן הזה שווה יותר מכל הצער של הזמן האחרון, יותר מכל הכאבים.
והרגשה טובה עוד יותר – שותפתה לבית ילדה גם בן בדיוק באותו הזמן.
היא ליטפה אותו ברוך ונבהלה – [משהו רע קרה לתינוק]! הוא קפוא כאילו… כאילו… כאילו לא זורם לו דם בגוף!
"אלוקים אדירים!!!" היא צרחה בהיסטריה, כמו שרק אמא אוהבת יכולה לצעוק.
"מה קרה?!" צעקה החברה לעברה, נבהלת מהצרחה הפתאומית.
"[התינוק שלי! התינוק! שלי]!".
"תירגעי, תנשמי עמוק," ניסתה החברה להרגיע, "עכשיו ספרי לי – מה קרה לתינוק שלך?".
"התינוק שלי!" היא לא נרגעה, "התינוק המתוק שלי [מת]!".
"את בטוחה?" שאלה החברה.
היא בדקה שוב, מקווה שזה סתם סיוט או שהיא מדמיינת.
"כן" היא בכתה, "הוא מ… רגע אחד! [זה בכלל לא התינוק שלי]!".
היא הביטה שוב כדי להיות בטוחה, ואז הביטה אל החברה שלה… החברה החזיקה בתינוק שלה!!!
"תחזירי לי אותו, חצופה! זה התינוק שלי!" היא אמרה בכעס.
"מה פתאום! הגנה החברה על התינוק החי – התינוק שלך מת!".
הן הסתובבו בכל רחבי העיר, הלכו אל כל בתי הדין – ואף אחד לא ידע מה לשפוט.
בלית ברירה, השתיים פנו לאדם האחרון שחשבו עליו, בתקווה שאולי ימצא פתרון – המלך בכבודו ובעצמו!
הן נכנסו לתוך האולם המלכותי והשתחוו לפני המלך החדש, שתיהן מרוגזות אחת על השנייה ומביטות בתינוק האחוז ביד השומרים.
פנתה האישה ואמרה "אדוני המלך, בלילה למחרת שילדתי את בני, מת בנה המת של שותפתי לדירה – והיא החליפה בסתר את הילדים".
אמרה החברה: "לא נכון! הבן החי הוא שלי! שלך מת – תודי בזה וזהו!".
הביט המלך בשתיהן ואמר: "[NO PROBLEMO]"!
"נביא חרב, נחתוך את התינוק ל2 חלקים – ככה יהיה לשתיכן תינוק, כולנו נצא מרוצים ונגמור עניין!".
מי שרוצה לקרוא את הסיפור במלואו – מוזמן לעיין בתנ"ך בספר מלכים א', פרק ג', פסוקים ט"ז עד כ"ח.
[הערה]: מעכשיו ייכתבו נקודות למחשבה.
הסיפור למעלה נראה סיפור הזוי, הא? מי היה עושה דבר כזה נוראי – לחתוך תינוק חי ל2 בגלל שלא ברור מי האמא שלו, ושתיהן רוצות אותו?!
אז זהו, שהסיפור הזה ממש לא הזוי…
אנחנו עושים את זה – מקיימים את עצת המלך, לצערנו, ועושים את זה [כל יום]…
"וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל [גּוֹי אֶחָד] בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלַךְ הָאֱלֹוקים לִפְדּוֹת לוֹ עָ
