שלום…
אני קרוב לסיום תיכון ופעילה מאוד בסניף בעיר בה אני גרה. לפני כשנה קרה מקרה מאוד מצער שבו ידיד שלי התאבד.
המוות שלו נקבע לאחר יומיים שבעצם ביומיים האלו חייו היו תלויים , המצב הזה כנראה גרם לבעיה מאוד גדולה כי כל החבר'ה שלנו קיבלו את העניין מאוד קשה ומבחינה אמונית אני חושבת שחלה ירידה.. התחילו לעלות כל מיני תהיות לשאלות:
– איפה היה הקב"ה בימים האלה… הרי הוא נאבק על חייו למה הוא לא עזר לו..
– למה הקב"ה לא נתן לא את האפשרות לפני ההתאבדות לחשוב בצורה הגיונית ככה שלא יגיע לאותו מצב…
ועוד שאלות שלי באופן אישי מאוד היה קשה לענות כאשר באו ושאלו אותי את אותן השאלות..
במשך החודשים האחרונים חשבתי שאולי יש איזושהיא השתפרות אבל השבוע נתלו בכל רחבי העיר מודעה של האזכרה ושוב הכל עלה ואנשים עוד הפעם נכנסו לדיכאון ושאלות…
הייתי רוצה לדעת איך אני בתור אחת שהרבה חבר'ה גם בנים וגם בנות באים ושואלים אותה שאלות כאלו יכולה לענות להם.. איך אני יכולה לחזק אותם וששוב יחזרו ויאמינו באמונה שלמה בקב"ה..
תודה רבה על העבודת קודש שאתם עושים!! ואני מקווה שבעז"ה כולנו נזכה להאמין באמונה שלמה בקב"ה…
שלום רב
צר לי מאוד לשמוע על הקשיים שאתם עוברים, באמת דברים לא קלים. התאבדות היא דבר קשה מאוד, דבר שדורש התייחסות, במיוחד שאלו שבקשר עם אותו אדם המתאבד הם צעירים הקשיים הגיוניים מאד.
מבחינת האמת, צריך שיהיה לך ברור, שאחד מהדברים שאנשים נוטים לעשות, כאשר קשה להם, זה להפיל את הקושי שלהם על אחרים, מעין נסיון לדחות את הכאב ואת הקושי למישהו אחר, למצוא פורקן. הרי לפי האמת, אם מישהו מתאבד, מה לנו להאשים את ה´? הדבר דומה למישהו שרוצים להאשים אותו, אם היה עושה היו מאשימים אותו, אם לא היה עושה, גם כן היו מאשימים אותו. כך גם בקשר עם ה´, אם ה´ נותן בחירה חופשית, ואנו בוחרים בחירה רעה, אנו מאשימים אותו יתברך מדוע נתן בחירה חופשית, ואם לא היה נותן את הבחירה היינו מאשימים אותו שאנו נאלצים להיות רובוטים לרצונות שלו.
אך שאלות אלו אינן נובעות מהשכל אלא מהרגש, מהקושי שמציף אותם, גורם להם לשאול שאלות, שבדרך כלל אין מוכנות כל כך לקבל את התשובות.
לכן, חשוב לדעת שלימדו אותנו חז"ל שאין מרצים אדם בשעת צערו. כאשר הקושי הוא בתוקפו, אין מוכנות להקשיב, אין מוכנות ליבנות. לכן חשוב לדחות את השאלות, לדחות למצב שהסערות הנפשיות ישכחו מעט, ואז לטפל בדברים בסבלנות.
אך לפי תחושתי יש לך גם קושי נוסף, גם כאשר התחושות החזקות תעבורנה, עדיין יהיה לך קושי להתמודד עם השאלות, ולכן אני מציע לך לנסות לקבל עזרה.
בחברים מקשיבים אפשר לשאול שאלה זו או אחרת, אפשר לקבל תשובה, ואף מעט מקורות, אך כאן מדובר בדברים גדולים הרבה יותר, מדובר בהתמודדות של בניה ממשהו שנהרס, בבניה מן היסוד, בניה מסודרת ורצינית, שתתמודד עם מה שעובר על כל אחד ואחד מהשבט.
אינני רוצה להפחיד אותך, או לייאש אותך, אלא רצוני לנסות להסביר, שבמצבים אלו ראוי לנסות לגייס כוחות נוספים שיוכלו לעזור לך להשפיע בסניף.
לכן לדעתי יש כמה דברים שראוי לך לעשות, שיכולים לעזור לך במצב שבו הסניף נמצא.
1. להביא רב שיודע לדבר אל הנוער, שיודע להרשים ולהשפיע. רב כזה שיש לו ידע רחב ועמוק, ידע לומר את הדברים הנכונים, לפחות לפתיחה של בירור ובניה. אני בטוח שבאזור מגורייך ישנו רב שיכול להתאים לדברים, וכאשר הוא יבין את חשיבות העניין הוא ישמח לעזור. יכול להיות שרב מקומי גם יוכל ללוות את הסניף ולשקם את התחושות ואת היסודות שלו.
2. לנסות לבנות מתוך השאלות תוכנית לימוד, תכנית שתבנה את אשר נהרס. דעי שדבר שנהרס הוא כואב וקשה, אך יש בו גם ייתרון גדול, שהוא בונה את הבסיס הרבה יותר עמוק, הרבה יותר יציב. כאשר נשבר משהו, השבירה עצמה מהוה את הסיבה לבנין רציני יותר, לנות משהו גדול לאין ערוך. לכן חשוב לדעת שהשבר הזה הוא יכול להיות מנוף לבנין מדרגה חדשה, בנין של סניף מיוחד מאוד, שיצמח דוקא מתוך הקושי.
3. לעשות סבבים של שיחות אישיות, לנסות לברר כל אחד את מה שמפריע לו, לחדור לעומק של כל אחד. פעמים רבות שמילים בודדות עם הקשבה אמיתית משפיעים הרבה יותר מכל דבר אחר. בקשיים שלנו אנו בדרך כלל יודעים את התשובה, אבל אנו צריכים יותר מישהו שיקשיב לנו, שיתן לנו את מה שחסר לנו באמת, הקשבה והזדהות. לאחר מכן הדברים יושלמו על ידי ההסברים המקיפים והעמוקים.
לכן, חשוב לי שתדעי שלא מצפים ממך כעת שתהיי רב גדול שיש לו תשובות לכל השאלות, אלא להיות חברה יציבה, תומכת ומקשיבה, ועצם החברות הזו, והיציבות שאת משדרת תורמת יותר מכל תשובה שאת יכולה לענות.
לכן, היי חזקה, ותנסי ללכת ברעיונות שהצעתי, ואשמח לעזור במה שאוכל.
בברכה
יצחק.
Zahig2@soresh.org.il