בס"ד
שלום:)
יש לי כמה בעיות שאני ישמח שתעזרו לי להתמודד איתם בעז"ה…
1. אני ממש ממש גאוותנית!!!! ואני לא מצליחה להתגבר על זה… זה לא ממש מתבטא במעשים אבל במחשבות ממש! אני ילדה מקובלת וחכמה ב"ה, ובגלל זה אני מרגישה כביכול שיש לי על מה להתגאות, ואני לא מצליחה לעבוד על זה!! אני מנסה ללמוד מספר על גאווה וזה לא ממש עוזר, ושמעתי שזה ממש חמור והקב"ה לא שונא את זה.
2. אחי נ"י, מתנהג הרבה פעמים בצורה לא כ"כ יפה- במילים עדינות, ומקלל… בקיצור, קצת סטה מן הדרך, ואני מוצאת את עצמי כל הזמן מעירה לו ומוכיחה אותו (אני מנסה גם בעדינות) שלא ינהג כך, וזה לא כ"כ עובד- זה גורם לו לפעמים לעשות דווקא, אבל מצד שני, אני באמת רוצה בטובתו ובאמת רוצה שהוא יבין שזה לא טוב… ואני מרגישה רע עם זה שאני יתעלם מזה!!
תודה רבה!!!!
בעה"ר
שלום לך!
אני אנסה לענות על כל אחת מהבעיות בנפרד.
1. גאווה.
קודם כל, זה מאוד יפה בעיני וראוי שאת מנסה לשפר את עצמך. זה לא כל כך מובן וברור שמישהו רואה את הפגמים של עצמו ומנסה לשפר אותם. כנראה, שאם את היית ממש ממש גאוותנית, לא היית חושבת שיש פה משהו לא תקין. עצם העובדה שאת יודעת להצביע על הנקודה, כבר מראה שאת במקום טוב ובדרך נכונה.
מידת הגאווה היא אכן מידה לא טובה כאשר היא מגיעה בצורה קיצונית. כלומר, כל אחד צריך שתהיה בו קצת גאווה ולא יתהלך כאילו הוא לא שווה כלום. הבעיה מתחילה כאשר בגלל אותה גאווה אנחנו מזלזלים באנשים אחרים.
אז מה עושים עם זה? הדבר הבסיסי שצריך לזכור הוא שהחיים שלנו מלאים בעבודה עצמית. דברים לא קורים ביום אחד ומאליהם, אלא זו עבודה הנמשכת כל החיים. זה אף פעם לא נגמר. השינוי גם לא קורה ביום אחד. זה לא קסם, אלא עניין של עבודה סיזיפית שנמשכת זמן רב. כאשר אנחנו מבינים שהשינוי לא קורה ביום אחד, אז יותר קל לנו כיוון שאנחנו לוקחים נשימה עמוקה ומתחילים לעבוד על עצמינו עקב בצד אגודל.
מה שבאמת יכול לעזור הוא לשנות את צורת החשיבה. במקום לחשוב שאת הכי חכמה וגאווה ויודעת את הכל, תחשבי על זה שכל אדם יכול לתרום לך משהו. גם אם הוא ילד קטן וגם אם הוא אדם שלכאורה אינו נחשב חכם.
כל אחד, שאנחנו פוגשים בחיים שלנו, יכול להשפיע עלינו ויכול להאיר לנו עוד נקודות שונות שלא ראינו קודם.
להיפך, בכך שתשכילי להבין שכל אדם יכול ללמד אותך משהו, אבל כל אדם, רק תרוויחי ותוכלי לקדם את עצמך ולהחכים.
מעבר לכך, אין באמת משהו שאפשר לעשות וצריך להפנים, כמו שכבר כתבתי בהתחלה, שזה בעיקר שינוי מחשבתי, ולזכור שהדברים לא קורים יום אחד אלא הם עבודה מתמשכת.
2. אח שלך
הדאגה שלך לאח שלך היא מאוד מאוד חיובית וטובה, תנסי למנף אותה למקום טוב, מקום כזה שהוא ירצה להקשיב לך ולרצות את החברה שלך.
תפקיד החינוך, מוטל בעיקר על ההורים שלך. הם אלו שצריכים ואמורים לחנך אותו (אלא אם כן, מאיזשהיא סיבה הם לא מסוגלים). התפקיד שלך בתור אחותו היא לא להגיע בצורה המחנכת אלא להגיע ממקום אחר. במקום כל הזמן להזהיר אותו ולנזוף בו, תני לו את התחושה שאצלך הוא תמיד רצוי. שאת אוהבת אותו לא משנה מה הוא עושה. התנהגות כזו, שהיא מקרבת תגרום לו מן הסתם להרגיש בטוח יותר בקרבתך וכך גם תגביר את הרצון שלו להקשיב לך.
יכול להיות גם לפעמים, שההתנהגות שלו נובעת מתוך הרצון שלו למשוך תשומת לב. תנסי אולי לגשש, בדרך נחמדה מדוע הדברים קורים. מדוע הוא מתנהג ככה דווקא? הרי הוא בוודאי יודע שההתנהגות היא לא חיובית ואולי בכלל יש סיבה להתנהגות הזו שלו.
הרבה הצלחה
סיון.
sivanlax@gmail.com