יש לי חניכה שהיא מגמגמת ולכן היא לא יכולה להשתתף בכל הפעולות, ואני לא יכולה לעשות פעילות ללא שיחה עם כולם. מה לעשות?
שלום וברכה. קודם כל אני מתנצלת על העיכוב במתן התשובה. הסיטואציה שאת מתארת היא באמת מורכבת. לא פעם אנחנו נתקלות כמדריכות (וגם כמדריכים כמובן) בסיטואציות מסוג זה, בהן אנו מארגנות פעילויות ויש חניכים שלא יכולים להשתתף בגלל מוגבלות שכלית/ נכות פיזית, ואפילו במקרים פחות קיצוניים – חניכים שלא מבינים בנושא עליו מדובר וכו'. ובאמת השאלה היא מה יותר חשוב? הערך הקבוצתי – יצירת אווירה פתוחה, מגובשת, משותפת דרך פעילויות כמו דיון, או הדאגה לפרט?
אין מסר חינוכי גדול יותר מאשר היכולת לקבל כל אדם כפי שהוא ולהיתרם מהייחודיות שלו. אותה חניכה שאינה יכולה לדבר בצורה רציפה, בוודאי טובה בתחומים אחרים ויכולה להביע את עצמה באמצעותם, את כמדריכה, צריכה לעזור לה למצוא אותם. אם היא טובה למשל בארגון דברים לתת לה להיות אחראית על ארגון איזושהי פעילות שבטית. אם היא מוכשרת בתחום המוזיקה/ האומנות, ליצוד בשבילה הזדמנויות בהן היא יכולה להביע את עצמה ואת כשרונותיה. בצורה כזו החניכה תרגיש טוב יותר, החניכים יעריכו אותה יותר, וילמדו שתרומתו של אדם אינה נמדדת רק בדיבור, ילמדו למצוא את הטוב והמיוחד שבכל אחד, בדרך ששווה הרבה יותר ממאה פעולות שקיימות בנושא. צריך להשתדל למצוא בכל פעילות את השילוב והאיזון הנכון בין הערך של הפעולה לערך של הרגשה טובה של כל החניכים. במקביל, אני מציעה שתדברי עם החניכה בפתיחות ובעדינות על המצב ותחשבו יחד איתה (ואולי גם עם הוריה במידה והיא לא מתנגדת וזה אפשרי) מה עושים ביחד כדי שהיא תרגיש הכי טוב שאפשר.
בהצלחה רבה, ואת מוזמנת תמיד להמשיך לשאול.
ברוריה, חברים מקשיבים.
