התמודדות עם יצרים- פעם והיום

שלום רב!
אולי אפתח את דברי דווקא במה שאתה סיימת, דהיינו מה שהגדרת כ"בעיה בתכנון" שגורמת לטענתך ל'פגם הברית'. ראה, הבעיה היא בודאי לא בתכנון, אם כבר ישנה בעיה – היא שלנו, בהבנתנו את התכנון ובהתמודדותנו עמו. חוקי התורה אינם כמו חוקי מדינה שניתן לומר עליהם שיש בהם פרצות, שנובעות מחוסר שיקול דעת של המחוקק. הקב"ה מגיד מראשית אחרית, חוקק את חוקיו בדיוק כך שאם במצווה מסוימת יש "פירצה", זה בגלל שהוא רצה שתימצא פירצה שכזו, ולא, חלילה, כתוצאה מכשל תיכנוני.
כך גם בנידון דידן: הקב"ה ידע טוב מאוד מה יהיה במשך הדורות והכיר היטב את עניין "השתנות הטבעים". ואם הוא קבע שבאופן מעשי ופיזי לאדם יהיו כוחות ליצור חיים כבר מגיל צעיר, אך בו בעת קבע שאל לו לאדם להשתמש בכוחות אלו לשווא, כנראה שזה אפשרי. כמובן שהקב"ה לא קובע איסורים סתם מבלי לתת את הכלים לעמוד בהם, ואלו הן הסייגים שקבעה התורה ובעקבותיה חז"ל לכל תחום העריות. אין ספק שזהו אחד התחומים הקשים ביותר והבעיתיים ביותר בימינו ובכלל, כבר חז"ל עמדו על כך ש"אין אפוטרופוס לעריות", ודרושים תעצומות נפש גדולים במיוחד כדי לעמוד בכך, אך חלילה לנו מלהרים ידיים ולומר "זה לא אפשרי". ליתר הרחבה בעניין כדאי מאוד לעיין בספר "והייתם קדושים – שמירת הברית נוכח אתגרי ימינו".
דיברת על כך שבימי קדם טבע החיים היה שונה בכך שהיתה חפיפה בין היכולת להוליד בכוח ובפועל. על כך אשאל שאלה אחת: מי אמר לך שאמנם כך היה? אולי בתקופות אלה, היכולת להוליד גם כן הייתה מוקדמת יותר ממה שאנחנו מכירים כיום? וממילא גם אז התמודדו עם אותן התמודדויות שאתה מעלה.
ובאשר לתחילת דבריך: "למה הקב"ה ברא…?", האמת היא שאני לא יודע. לצערי הרב אין לי קשר רציף עם הקב"ה בכדי שאוכל לשאול אותו לכוונת דבריו. הייתי יכול לנסות להעלות מספר כיווני חשיבה בעניין, שהם יהיו יותר בגדר של השערות בעלות מסר רעיוני מאשר אמת. אך זה לא העניין פה. מה שאמור לעניין אותנו זה לא "למה?" אלא "איך?" – איך אנחנו מצליחים על אף כל הקשיים להתמודד ולנצח את המערכה הקשה הזו.
בהצלחה רבה, חזק ואמץ!!!
אביעד, חברים מקשיבים