התמודדות עם מראות אסורים

שלום לך, יקירי.
האמת, כשקראתי את השאלות שלך, הלב שלי התכווץ והתרחב בו זמנית.
הוא התכווץ כי אם לא לימדנו מספיק על כוחה של התשובה, ולא הבלטנו מספיק את כוחה או דמויות שחזרו בתשובה, ובמקום זה דיברנו רק על ערך לימוד התורה והרבנים שהיו כישרוניים וצדיקים מילדותם, אז חסר לנו משהו. חטאנו.
מצד שני הלב התרחב, כי אמרתי לעצמי תוך כדי שיש פה מישהו שבכתיבה שלו מזכיר לי, מסיבות שלא אפרט, כמה מגדולי ישראל כמו רבי עקיבא, ריש לקיש ואת תלמידו של רבי חייא.

אז אכן, אפשר להיות במקום רוחני מאוד גבוה גם אחרי שחוטאים, ואולי זה גם המשמעות העמוקה של זדונות שנהפכים לזכויות.
לאמירה הזו של חז"ל יש מקבילה, בו הזדונות נהפכים לשגגות. והרבה קולמוסים נשברו על ההסבר של הסתירה בין שתי האמירות, ובסוף תמיד מיישבים את ההבדל ביניהם.
הרבה קולמוסים נשתברו גם כדי להסביר את המשפט כשלעצמו – אך הענין הוא באמת כפי שהוא: שהזדונות יכולים להיות זכויות ואז זה לא רק מחזיק אותך אחורנית ברוחניות. אלא זה בדיוק מה שמעלה אותך עוד קומה.
זה יכול להיות הענין של הישר והכובש שמופיע אצל הכתב והקבלה (אם כי הרבה מכירים אותו דווקא מכתבי הרב קוק) והשאלה אז היא: האם אנחנו כובשים את היצר שלנו או מנסים לקחת את 'כח החיות' שלו וליישר אותו כדי שיתבטא בצורה טובה?
זה יכול להיות כוחה של התשובהף והתשובה על התשובה שתמיד דוחפת אותנו קדימה (ליקוטי מוהר"ן, ו', ג') או על הבנת מה הקב"ה רוצה מאיתנו במקומות הללו (תורה מ' בצדקת הצדיק).
כמובן יש עוד לא מעט מקורות אך אני מאמין שבאלו יש כדי לעזור לך בשאלתך הראשונה.

באשר לשכחת המראות – אני חושב שנכון שנתייחס לכך משני היבטים שונים.
מצד אחד אנחנו בני אדם שלא זוכרים הכל, אנו זוכרים את מה שחשוב לנו (ולפעמים יש לנו גם מנגנוני הגנה פנימיים שגורמים לנו לזכור ו/או לשכוח דברים).
לכן על פניו יש מצב שתשכח את זה אם תתמלא בדברים שיותר חשובים לך. ואם הזיכרון שלך לא יהיה מבויית על זה וכל הזמן תזכיר לעצמך את עברך – שהרי לא מזכירים לבעל תשובה את עברו, וזה כולל גם אותך כלפי עצמך.
מנגד, יש מושג כזה של 'שימו', השארת רושם. כמו במשנה באבות אנחנו מבינים שאנחנו התחלנו דף חלק, אבל מה שעובר עלינו משאיר בנו רושם גם אם איננו יודעים מהו.
בעולם הטיפולי יש ריפריימיניג, מסגור מחדש, כדי להתמודד גם עם דברים כאלה.
הריפרימיניג הזה הוא חלק מכך שזדונות נהפכים לזכויות, היכולת לקחת משהו מהעבר ובמקום שיהיה משקולת, שיהיה מקפצה, שיעזור לנו.
גם כאן, אם לא תשכח את הדברים, השאלה היא: אם זה כמשהו שמוריד אותך מהמעלה שאתה רוצה ושואף להגיע אליה? האם אתה מנסה כל הזמן לכבוש את המראות, או שאתה מנסה לקחת את מה שעברת והתמודדת ומתמודד איתו כדי לגרום לך להתעלות?
זה לא אומר שתחשוב כל הזמן על המראות הללו, ממש לא.
תוכל אולי לשכוח מה ראית בפועל, אבל הרושם יהיה קיים. וזו שאלה האם זה משמש לך כמונע או כמנוע בעבודת ה'?

לאור כל הנ"ל אני חושב שכבר אתה מקבל תשובה מי תרצה להתחתן איתך – הרי מי לא תרצה? אדם שמצליח להתגבר על עצמו, להתחזק ולהתרומם? זה מראה המון עליך.
ייתכן ואתה עדיין תהיה בהתמודדות. אבל אתה תהיה במקום של החוזק, גם אם עדיין תיתקל בנפילות פה ושם. אסור לשכוח את המגמה של התהליך שלך, ומי שתראה את כל המעלות הטובות הללו שלך תרצה אותך.
במובן מסוים, אם נמשיך את הקו של זדונות נהפכים לזכויות, זה לא למרות העבר שלך אלא כנראה גם בגלל העבר שלך. זה אולי לא משהו שמישהו רוצה, אבל היא תראה את איך שהצלחת להפוך את החוויה שלך למשהו שדווקא בנה אותך כאדם יותר טוב. והיא לא תרצה את זה?

בשולי הדברים אגיד משהו שמכווץ אותי, שמצער אותי – השכיחות של התופעה של מראות אסורים ועינוג עצמי.
לצערי, מדובר ביצר ובתעשייה מאוד חזקים בעולמנו שקיימים לא רק במקומות שמסומנים כך באופן מובהק אלא גם בהרבה קידומי מכירות של בשמים, רכבים ועוד.
מובן שזה קשור ביציר היצירה וההמשכיות בעולם, ואפשר לנתב אותו לקודש או לטומאה וזלזול במרחב הקדוש. לצערי זה מה שקורה במרחב הציבורי ככלל.
הוא פועל לא רק על בנים אלא גם על בנות, והמחקרים מראים שההבדלים בין המינים הוא לא באחוזים גדולים. מדובר בהתמודדות לא פשוטה שחוצה את כל המגזרים והאמונות.
במובן מסוים, יש כאלה שמבחינתם החידוש יהיה אם בן או בת הזוג ללא התמודדות בצורה כזו או אחרת.
האם זה טוב? לא. האם זה הופך את הנפילות למיניהם למותר? לא.
זה כן הופך אותנו לאנושיים יותר במובן שגם אם אנחנו שואפים למי שלא התמודד עם זה, יש סיכוי לא מחייב שהשני/ה כן התמודד/ה ברמה כזו או אחרת.
אנחנו יכולים חלילה להיות במקום שבגלל זה נשפוט את השני/ה או לחילופין, להיות במקום שאומר 'ואוו' על הבן אדם שמולנו וכמה כוחות הם מוצאים כדי להתמודד כל יום מחדש ולהצליח לעמוד כנגד היצר.
להתמקד בעזה"י בחיובי. להתמקד במה שנותן כוחות בהתמודדות.
לדוגמא, הספר שמצאת מדבר על תיקונים שאני לא מזלזל בהם, אני גם לא מתמייר להבין את כולם (ואני גם לא מכיר את הספר). אכן יש תיקונים מסוגים שונים.
אני חושב שהתיקון הראשון צריך להיות בכך שהם לא ישברו אותנו כליל אלא שנצליח דווקא לקום בחוזק. עשית כבר צעד לתיקון כששמת סינון.
עשית צעד לתיקון כשאתה מקדיש זמן לעצמך לשבת ללמוד תורה, ולשנות את מסלול העיסוק היומי – במובן של 'לעסוק בדברי תורה' – ובכך למלא את הראש בדברי קודש.
אפשר לעשות תעניות דיבור כדי לודוא שאתה גם מדבר דברי קדושה.
אפשר לעשות תעניות שמחלישות את הגוף כדי לא להגיע למצב של האון, של הכח.
חשוב להבין איפה זה פועל עליך כדי שהתהליכים יתנו כח בעבודת ה' ובהתמודדות ולא שיחלישו אותך. כך לדעתי.

מקווה שהדברים היו לתועלת, חיזקו וסייעו.
בהערכה מרובה,
נתנאל, חברים מקשיבים makshivim.org.il